פרק ב'
~~~~~~הַמַבּוּל
~~~~~~
"...תַק תִיק, תַק תִיק תוּק..."
שׁוּב הַתִקְתוּקִים...
רַק דָרַכְתִי עַל הָאָרֶץ וּכְבָר קָלַטְתִי אֶת הַמְשִׂימָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵטִילוּ עָלַי מַלְאֲכֵי הַשָׁמַיִם –
"מַלְאַךְ הָאָרֶץ 613! כָּאן אֲחִיאֵל מִוַעַד הַמַעֲקָב. דַע לְךָ שֶׁלֶאֱלוֹהִים נִמְאַס מִבְּנֵי הָאָדָם שֶׁבָּרָא. הָרִשְׁעוּת שֶׁלָהֶם מַגִיעָה עַד לַשָׁמַיִם וֶאֱלוֹהִים הֶחְלִיט לְהַשְׁמִיד אֶת כּוּלָם בְּמַבּוּל. רַק אִישׁ אֶחָד מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו, אִישׁ צַדִיק תָמִים וּשְׁמוֹ נֹחַ. רַק נֹחַ יִנָצֵל וְאִיתוֹ גַם בְּנֵי בֵּיתוֹ, וּמִמֶנוּ יֵצֵא דוֹר חָדָשׁ וּמְתוּקָן. אָז קָדִימָה, 613! עֲקוֹב מִקָרוֹב אַחַר הָאֵירוּעַ וְדַוֵחַ לָנוּ עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט."
מִיָד יָצָאתִי לְשׁוֹטֵט בָּאָרֶץ. וְהִנֵה הִיא גְדוֹלָה, יָפָה, פּוֹרַחַת. אֲבָל בְּנֵי הָאָדָם... הוֹ, בְּנֵי הָאָדָם...
רָאִיתִי אוֹתָם שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה, מְשַׁקְרִים וּמְרַמִים, בּוֹגְדִים וְגוֹנְבִים, מַרְבִּיצִים וְהוֹרְגִים. הֵם לֹא שָׁכְחוּ שׁוּם רוֹעַ. מִי שֶׁגִילָה חוּלְשָׁה אוֹ מְעַט טוּב לֵב, לֹא הָיָה לוֹ סִיכּוּי לִשְׂרוֹד – אָז כּוּלָם הִצְמִיחוּ לֵב אַכְזָר.
שִׁיגַרְתִי אֶת הַדוּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁלִי לְמַלְאֲכֵי הַשָׁמַיִם, תֵיאוּר מְפוֹרָט עַל מַעַלְלֵיהֶם הָאֲיוּמִים שֶׁל פִּרְאֵי הָאָדָם.
וּבַסוֹף הִצַעְתִי: "נָכוֹן. לָרְשָׁעִים הָאֵלֶה אָסוּר לִסְלוֹחַ. אֲבָל אוּלַי אֶפְשָׁר לְתַקֵן וּלְהַצִיל אֶת הַיְלָדִים שֶׁלָהֶם, לִפְנֵי שֶׁמַשְׁמִידִים גַם אוֹתָם? וְאִם גַם הֵם מְקוּלְקָלִים כְּבָר, אָז מָה עִם הַתִינוֹקוֹת בָּעֲרִיסָה שֶׁעֲדַיִן לֹא חָטְאוּ?"
בִּמְקוֹם תְשׁוּבָה הִרְגַשְׁתִי פִּתְאוֹם כְּאֵב חַד בַּכָּנָף הַשְׂמָאלִית. נוֹצָה אַחַת נִתְלְשָׁה וְנָשְׁרָה מִמֶנָה. עֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִי שֶׁזֶה בִּגְלַל הַהַצָעָה שֶׁלִי. עֲדַיִן לֹא חָשַׁדְתִי שֶׁזֶהוּ עוֹנֶשׁ. אֲפִילוּ לֹא הִצְטַעַרְתִי. לְהֵפֶךְ.
"מְצוּיָן! עַכְשָׁו אֲנִי מְאוּזָן, עִם 306 נוֹצוֹת בְּכָל צַד, שָׁוֶה בְּשָׁוֶה."
וְאָז, בִּקְפִיצַת דֶרֶךְ מְהִירָה כְּבָרָק, הִגַעְתִי אֶל נֹחַ, הָאִישׁ הַצַדִיק הַיָחִיד בְּדוֹרוֹ.
הוּא כְּבָר הִסְפִּיק לִבְנוֹת תֵיבַת הַצָלָה עֲנָקִית, עִם חַלוֹנוֹת קְטַנִים, עֲשׂוּיָה עֵץ וּמְצוּפָּה מִבַּחוּץ בְּזֶפֶת שְׁחוֹרָה.
נֹחַ, שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת אִישׁ נוֹחַ וְתָמִים וְחָבִיב, הִנִיחַ בַּכְּנִיסָה לַתֵיבָה מִינֵי מָזוֹן, וּבַעֲלֵי חַיִים הֵרִיחוּ וְהִגִיעוּ מֵהַיְעָרוֹת סָבִיב, הִתְפַּתוּ וְנִכְנְסוּ מֵרְצוֹנָם. שְׁנַיִם שְׁנַיִם הֵם נִכְנְסוּ לַתֵיבָה, זָכָר וּנְקֵבָה. כִּי רַק לִשְׁנַיִם מֵאוֹתוֹ סוּג הָיָה מוּתָר לְהִיכָּנֵס. אַחֶרֶת לֹא הָיָה מַסְפִּיק מָקוֹם לְכוּלָם.
לִפְעָמִים הָיָה נֹחַ מְגָרֵשׁ מִשָׁם בַּחֲבִיבוּת חַיוֹת שֶׁהִתְקָרְבוּ, אִם זוּג מֵאותו הַסוּג כְּבָר נִכְנַס קוֹדֶם פְּנִימָה.
אַךְ לִפְעָמִים נֹחַ לֹא זָכַר אִם זוּג כָּזֶה כְּבָר נִכְנַס אוֹ לֹא. בְּעִיקָר הָיָה קָשֶׁה לוֹ לִזְכּוֹר צִיפּוֹרִים וּמְכַרְסְמִים, וּבְיִחוּד חֲרָקִים, שֶׁרַבִּים מֵהֶם דוֹמִים מְאוֹד זֶה לְזֶה. בְּמִקְרֶה כָּזֶה הָיְתָה אִשְׁתוֹ הַחֲבִיבָה שֶׁל נֹחַ, נִכְנֶסֶת פְּנִימָה וּבוֹדֶקֶת אִם זוּג כָּזֶה כְּבָר נִכְנַס אוֹ לֹא.
וְאָז, מִבִּפְנִים, הִיא הָיְתָה צוֹעֶקֶת: 'נֹחַ, תַכְנִיס אוֹתָם!' אוֹ 'נֹחַ, גָרֵשׁ אוֹתָם!'. וְנֹחַ הָיָה מַכְנִיס אוֹ מְגָרֵשׁ.
וְהָיוּ כָּאֵלֶה שֶׁפָּחֲדוּ לְהִיכָּנֵס. אַחַד הַבָּנִים שֶׁל נֹחַ, שְׁמוֹ חַם, הָיָה מַרְגִיעַ אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִים, עַד שֶׁנִכְנְסוּ.
וְעוֹד בֵּן הָיָה לְנֹחַ וּשְׁמוֹ שֵׁם. הוּא הָיָה הַסַדְרָן שֶׁהוֹבִיל אֶת הַזוּגוֹת לִמְקוֹמָם. תַפְקִיד חָשׁוּב מְאוֹד, לְהוֹשִׁיב אֶת הַזְאֵב רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׂ, וְאֶת הֶחָתוּל רָחוֹק מֵהָעַכְבָּר.
וְהָיָה לְנֹחַ עוֹד בֶּן שְׁלִישִׁי, יֶפֶת. הוּא אֲשֶׁר צִיפָּה בְּזֶפֶת אֶת הַתֵיבָה שֶׁבָּהּ יָשׁוּטוּ, וְחָזַר וּבָדַק וְאָטַם כָּל חוֹר וְסֶדֶק.
הַנָשִׁים וְהַיְלָדִים שֶׁל שֵׁם וְחַם וְיֶפֶת אָסְפוּ וְהִכְנִיסוּ לַתֵיבָה מָזוֹן רַב שֶׁיַסְפִּיק לְיָמִים רַבִּים.
וְהָיָה הַמִקְרֶה עִם הַסוּסִים.
מִכָּל הַחַיוֹת שֶׁנִכְנְסוּ לַתֵיבָה, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתָם, אֶת הַסוּסִים.
הֵם הִגִיעוּ שְׁלוֹשָׁה. סוּס אַבָּא, סוּסָה אִימָא וּסְיָח צָעִיר. הַסוּס צָהַל, נִיעְנַע בִּזְנָבוֹ, וְנִכְנַס רִאשׁוֹן. נֹחַ מָתַח אֶת יָדוֹ וְחָצָץ בֵּין הַסוּסָה לַסְיָח כְּדֵי לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם. רַק לָאֵם הוּא הִירְשָׁה לְהִיכָּנֵס – לֹא לַסְיָח. כִּי רַק לְזוּג הָיָה מוּתָר לְהִינָצֵל.
אֲבָל הָאֵם עָמְדָה בְּרַגְלַיִם עַקְשָׁנִיוֹת וְלֹא נִכְנְסָה בְּעִקְבוֹת הַסוּס. הַסְיָח נִצְמַד בְּבֶהָלָה אֶל בֶּטֶן אִימוֹ. הִיא גוֹנְנָה עָלָיו, לִיקְקָה אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹנָהּ. מִגְרוֹנוֹת שְׁנֵיהֶם בָּקְעוּ קוֹלוֹת קוֹרְעֵי לֵב.
רָאָה חַם וְדָחַף אֶת הַסְיָח לְאָחוֹר, כְּדֵי שֶׁרַק אִימוֹ תִיכָּנֵס. אַךְ הָאֵם נֶעֶמְדָה עַל שְׁתֵי רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיוֹת, צָנְפָה צְנִיפָה אֲיוּמָה, בָּעֲטָה חָזָק בְּפַרְסוֹתֶיהָ הַקִדְמִיוֹת וְהִפִּילָה אֶת חַם אַרְצָהּ. עַד שֶׁקָפַץ וְנֶעְמַד עַל רַגְלָיו, הַסוּסָה וְהַסְיָח כְּבָר בָּרְחוּ מִשָׁם וְנֶעְלְמוּ בַּיַעַר. אַחֲרֵי זְמַן הוֹפִיעָה סוּסָה אַחֶרֶת וְנִכְנְסָה לְתוֹךְ הַתֵיבָה.
נִמְלֵאתִי רַחֲמִים עַל הַסְיָח וְאִימוֹ הָאוֹהֶבֶת. אֲבָל לֹא יָכוֹלְתִי לַעֲשׂוֹת דָבָר. כִּי מַלְאָךְ אֲנִי, וְתַפְקִידִי רַק לְדַוֵחַ לַמַלְאָכִים שֶׁשָׁלְחוּ אוֹתִי. כֵּן, יָפִים הֵם הָיוּ, הַסוּסָה וְהַסְיָח. אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָם הֵיטֵב. לִשְׁנֵיהֶם הָיָה צֶבַע חוּם אֲדָמָה, רַעֲמָה שְׁחוֹרָה אֲרוּכָּה וְרַכָּה, זָנָב שָׁחוֹר אָרוֹךְ. וְכֶתֶם לָבָן בַּמֵצַח.
וְהַמַבּוּל בָּא. אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נִתְכוּ גְשָׁמִים עַזִים מִלְמַעְלָה וּתְהוֹמוֹת נָבְעוּ וּפָרְצוּ מִלְמַטָה. הַתֵיבָה הַגְדוֹלָה עִם הַנִיצוֹלִים הִתְנוֹדְדָה וְצָפָה עַל פְּנֵי מַיִם גוֹעֲשִׁים שֶׁגָאוּ וְעָלוּ עַד מֵעַל לְרָאשֵׁי הֶהָרִים.
רָאִיתִי אֶת בְּנֵי הָאָדָם הָרְשָׁעִים וְהַמוּשְׁחָתִים טוֹבְעִים כּוּלָם, אֵלֶה שֶׁבִּגְלָלָם הֵבִיא אֱלוֹהִים אֶת הַמַבּוּל.
וְגַם רָאִיתִי אֶת כָּל הַיְצוּרִים הָאוּמְלָלִים שֶׁנִשְׁאֲרוּ מִחוּץ לְתֵיבַת נֹחַ. וְשָׁמַעְתִי אֶת הַקְרִיאוֹת הַנוֹאָשׁוֹת לְעֶזְרָה. מִי שֶׁלֹא יָדַע לִשְֹחוֹת, טָבַע מִיָד. מִי שֶׁיָדַע, טָבַע אַחֲרֵי שֶׁאִיבֵּד אֶת הַכּוֹחוֹת.
כּוּלָם טָבְעוּ – תְמִימִים עִם רְשָׁעִים בְּיַחַד.
פֹּה וָשָׁם צָפוּ עַל פְּנֵי הַמַיִם בְּנֵי אָדָם וְחַיוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא שָׁקְעוּ בַּמְצוּלוֹת.
וּפִתְאוֹם רָאִיתִי אוֹתָם. שְׁנֵי גוּשִׁים אֲדַמְדַמִים, קָטָן וְגָדוֹל. רַעֲמוֹת שְׁחוֹרוֹת, זְנָבוֹת שְׁחוֹרִים, כֶּתֶם לָבָן. רָאִיתִי אֶת הַסוּסָה וְהַסְיָח צָפִים עַל צִידָם בַּמַיִם, צְמוּדִים בְּיַחַד. עֵינֵיהֶם הַפְּקוּחוֹת כְּאִילוּ הִסְתַכְּלוּ לַשָׁמַיִם. עַד שֶׁבְּיַחַד, לְאַט לְאַט, שָׁקְעוּ וְנֶעְלְמוּ.
נוֹתְרָה רַק הַתֵיבָה שֶׁשָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַיִם. מִסָבִיב רַק מַיִם וּמַיִם, וּמֵעַל – הַשָׁמַיִם.
עָבְרוּ מֵאָה וַחֲמִישִׁים יוֹם, וּמֵי הַמַבּוּל הָלְכוּ וְיָרְדוּ עַד שֶׁהַאֲדָמָה נִתְגַלְתָה וְהַתֵיבָה נָחָה עַל רֹאשׁ הַר גָבוֹהַ שֶׁשְׁמוֹ אֲרָרָט.
נֹחַ וּבְנֵי בֵּיתוֹ יָצְאוּ הַחוּצָה וְהוֹדוּ לֶאֱלוֹהִים שֶׁהִצִיל אוֹתָם וְהִשְׁמִיד אֶת כָּל הָרְשָׁעִים.
גַם הַחַיוֹת יָצְאוּ בְּשִׂמְחָה מִן הַתֵיבָה הַצְפוּפָה אֶל הַמֶרְחָב וְהִתְרוֹצְצוּ סָבִיב. זוּג הָאֲרָיוֹת חִיפֵּשׂ אֶת שְׁאַר הָאֲרָיוֹת, זוּג הַצְפַרְדְעִים חִיפֵּשׂ אֶת שְׁאַר הַצְפַרְדְעִים, וְכֵן הָלְאָה, כָּל הַחַיוֹת לֹא הֵבִינוּ לָמָה הֵם נִשְׁאֲרוּ רַק שְׁנַיִם, לְבַדָם בָּעוֹלָם.
גַם אֲנִי לֹא הֵבַנְתִי לָמָה, לָמָה כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אֶת הָרְשָׁעִים, נִסְפּוּ גַם הַתְמִימִים.
"זֶה לֹא צוֹדֵק, זֶה אַכְזָרִי!" – בְּמִילִים אֵלֶה סִיַמְתִי אֶת הַדוּחַ הַמְדוּיָק שֶׁשִׁיגַרְתִי לְוַעַד הַמַעֲקָב. כַּזָכוּר, נִשְׁבַּעְתִי לְהַגִיד כָּל מָה שֶׁקָרָה וְכָל מָה שֶׁאֶחְשׁוֹב וְאַרְגִישׁ.
פִּתְאוֹם פִּילֵחַ כְּאֵב חַד אֶת הַכָּנָף הַיְמָנִית. שׁוּב נִתְלְשָׁה נוֹצָה אַחַת וְנָשְׁרָה.
וְשׁוּב לֹא הָיוּ כְּנָפַי מְאוּזָנוֹת – 305 נוֹצוֹת מִיָמִין וְ-306 מִשְׂמֹאל. עַכְשָׁו כְּבָר הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁזֶהוּ עוֹנֶשׁ מֵאֵת מַלְאֲכֵי הַשָׁמַיִם. לָמָה? לָמָה? הֲרֵי רַק קִיַמְתִי אֶת הַהֶסְכֵּם בֵּינֵינוּ. זוֹ הָיְתָה רַק הַמְשִׂימָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִי, וּכְבָר הֶעְנִישׁוּ אוֹתִי פַּעֲמַיִם.
אֲבָל לֹא הִסְפַּקְתִי לְהִתְאַכְזֵב – פִּתְאוֹם הוֹפִיעָה בַּשָׁמַיִם קֶשֶׁת צִבְעוֹנִית מַרְהִיבָה. זֶה הַסִימָן שֶׁנָתַן אֱלוֹהִים שֶׁיוֹתֵר לֹא יַשְׁמִיד אֶת מָה שֶׁבָּרָא.~~~~
שׁוּב הַתִקְתוּקִים...
רַק דָרַכְתִי עַל הָאָרֶץ וּכְבָר קָלַטְתִי אֶת הַמְשִׂימָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵטִילוּ עָלַי מַלְאֲכֵי הַשָׁמַיִם –
"מַלְאַךְ הָאָרֶץ 613! כָּאן אֲחִיאֵל מִוַעַד הַמַעֲקָב. דַע לְךָ שֶׁלֶאֱלוֹהִים נִמְאַס מִבְּנֵי הָאָדָם שֶׁבָּרָא. הָרִשְׁעוּת שֶׁלָהֶם מַגִיעָה עַד לַשָׁמַיִם וֶאֱלוֹהִים הֶחְלִיט לְהַשְׁמִיד אֶת כּוּלָם בְּמַבּוּל. רַק אִישׁ אֶחָד מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו, אִישׁ צַדִיק תָמִים וּשְׁמוֹ נֹחַ. רַק נֹחַ יִנָצֵל וְאִיתוֹ גַם בְּנֵי בֵּיתוֹ, וּמִמֶנוּ יֵצֵא דוֹר חָדָשׁ וּמְתוּקָן. אָז קָדִימָה, 613! עֲקוֹב מִקָרוֹב אַחַר הָאֵירוּעַ וְדַוֵחַ לָנוּ עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט."
מִיָד יָצָאתִי לְשׁוֹטֵט בָּאָרֶץ. וְהִנֵה הִיא גְדוֹלָה, יָפָה, פּוֹרַחַת. אֲבָל בְּנֵי הָאָדָם... הוֹ, בְּנֵי הָאָדָם...
רָאִיתִי אוֹתָם שׂוֹנְאִים זֶה אֶת זֶה, מְשַׁקְרִים וּמְרַמִים, בּוֹגְדִים וְגוֹנְבִים, מַרְבִּיצִים וְהוֹרְגִים. הֵם לֹא שָׁכְחוּ שׁוּם רוֹעַ. מִי שֶׁגִילָה חוּלְשָׁה אוֹ מְעַט טוּב לֵב, לֹא הָיָה לוֹ סִיכּוּי לִשְׂרוֹד – אָז כּוּלָם הִצְמִיחוּ לֵב אַכְזָר.
שִׁיגַרְתִי אֶת הַדוּחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁלִי לְמַלְאֲכֵי הַשָׁמַיִם, תֵיאוּר מְפוֹרָט עַל מַעַלְלֵיהֶם הָאֲיוּמִים שֶׁל פִּרְאֵי הָאָדָם.
וּבַסוֹף הִצַעְתִי: "נָכוֹן. לָרְשָׁעִים הָאֵלֶה אָסוּר לִסְלוֹחַ. אֲבָל אוּלַי אֶפְשָׁר לְתַקֵן וּלְהַצִיל אֶת הַיְלָדִים שֶׁלָהֶם, לִפְנֵי שֶׁמַשְׁמִידִים גַם אוֹתָם? וְאִם גַם הֵם מְקוּלְקָלִים כְּבָר, אָז מָה עִם הַתִינוֹקוֹת בָּעֲרִיסָה שֶׁעֲדַיִן לֹא חָטְאוּ?"
בִּמְקוֹם תְשׁוּבָה הִרְגַשְׁתִי פִּתְאוֹם כְּאֵב חַד בַּכָּנָף הַשְׂמָאלִית. נוֹצָה אַחַת נִתְלְשָׁה וְנָשְׁרָה מִמֶנָה. עֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִי שֶׁזֶה בִּגְלַל הַהַצָעָה שֶׁלִי. עֲדַיִן לֹא חָשַׁדְתִי שֶׁזֶהוּ עוֹנֶשׁ. אֲפִילוּ לֹא הִצְטַעַרְתִי. לְהֵפֶךְ.
"מְצוּיָן! עַכְשָׁו אֲנִי מְאוּזָן, עִם 306 נוֹצוֹת בְּכָל צַד, שָׁוֶה בְּשָׁוֶה."
וְאָז, בִּקְפִיצַת דֶרֶךְ מְהִירָה כְּבָרָק, הִגַעְתִי אֶל נֹחַ, הָאִישׁ הַצַדִיק הַיָחִיד בְּדוֹרוֹ.
הוּא כְּבָר הִסְפִּיק לִבְנוֹת תֵיבַת הַצָלָה עֲנָקִית, עִם חַלוֹנוֹת קְטַנִים, עֲשׂוּיָה עֵץ וּמְצוּפָּה מִבַּחוּץ בְּזֶפֶת שְׁחוֹרָה.
נֹחַ, שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת אִישׁ נוֹחַ וְתָמִים וְחָבִיב, הִנִיחַ בַּכְּנִיסָה לַתֵיבָה מִינֵי מָזוֹן, וּבַעֲלֵי חַיִים הֵרִיחוּ וְהִגִיעוּ מֵהַיְעָרוֹת סָבִיב, הִתְפַּתוּ וְנִכְנְסוּ מֵרְצוֹנָם. שְׁנַיִם שְׁנַיִם הֵם נִכְנְסוּ לַתֵיבָה, זָכָר וּנְקֵבָה. כִּי רַק לִשְׁנַיִם מֵאוֹתוֹ סוּג הָיָה מוּתָר לְהִיכָּנֵס. אַחֶרֶת לֹא הָיָה מַסְפִּיק מָקוֹם לְכוּלָם.
לִפְעָמִים הָיָה נֹחַ מְגָרֵשׁ מִשָׁם בַּחֲבִיבוּת חַיוֹת שֶׁהִתְקָרְבוּ, אִם זוּג מֵאותו הַסוּג כְּבָר נִכְנַס קוֹדֶם פְּנִימָה.
אַךְ לִפְעָמִים נֹחַ לֹא זָכַר אִם זוּג כָּזֶה כְּבָר נִכְנַס אוֹ לֹא. בְּעִיקָר הָיָה קָשֶׁה לוֹ לִזְכּוֹר צִיפּוֹרִים וּמְכַרְסְמִים, וּבְיִחוּד חֲרָקִים, שֶׁרַבִּים מֵהֶם דוֹמִים מְאוֹד זֶה לְזֶה. בְּמִקְרֶה כָּזֶה הָיְתָה אִשְׁתוֹ הַחֲבִיבָה שֶׁל נֹחַ, נִכְנֶסֶת פְּנִימָה וּבוֹדֶקֶת אִם זוּג כָּזֶה כְּבָר נִכְנַס אוֹ לֹא.
וְאָז, מִבִּפְנִים, הִיא הָיְתָה צוֹעֶקֶת: 'נֹחַ, תַכְנִיס אוֹתָם!' אוֹ 'נֹחַ, גָרֵשׁ אוֹתָם!'. וְנֹחַ הָיָה מַכְנִיס אוֹ מְגָרֵשׁ.
וְהָיוּ כָּאֵלֶה שֶׁפָּחֲדוּ לְהִיכָּנֵס. אַחַד הַבָּנִים שֶׁל נֹחַ, שְׁמוֹ חַם, הָיָה מַרְגִיעַ אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִים, עַד שֶׁנִכְנְסוּ.
וְעוֹד בֵּן הָיָה לְנֹחַ וּשְׁמוֹ שֵׁם. הוּא הָיָה הַסַדְרָן שֶׁהוֹבִיל אֶת הַזוּגוֹת לִמְקוֹמָם. תַפְקִיד חָשׁוּב מְאוֹד, לְהוֹשִׁיב אֶת הַזְאֵב רָחוֹק מִן הַכֶּבֶשׂ, וְאֶת הֶחָתוּל רָחוֹק מֵהָעַכְבָּר.
וְהָיָה לְנֹחַ עוֹד בֶּן שְׁלִישִׁי, יֶפֶת. הוּא אֲשֶׁר צִיפָּה בְּזֶפֶת אֶת הַתֵיבָה שֶׁבָּהּ יָשׁוּטוּ, וְחָזַר וּבָדַק וְאָטַם כָּל חוֹר וְסֶדֶק.
הַנָשִׁים וְהַיְלָדִים שֶׁל שֵׁם וְחַם וְיֶפֶת אָסְפוּ וְהִכְנִיסוּ לַתֵיבָה מָזוֹן רַב שֶׁיַסְפִּיק לְיָמִים רַבִּים.
וְהָיָה הַמִקְרֶה עִם הַסוּסִים.
מִכָּל הַחַיוֹת שֶׁנִכְנְסוּ לַתֵיבָה, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתָם, אֶת הַסוּסִים.
הֵם הִגִיעוּ שְׁלוֹשָׁה. סוּס אַבָּא, סוּסָה אִימָא וּסְיָח צָעִיר. הַסוּס צָהַל, נִיעְנַע בִּזְנָבוֹ, וְנִכְנַס רִאשׁוֹן. נֹחַ מָתַח אֶת יָדוֹ וְחָצָץ בֵּין הַסוּסָה לַסְיָח כְּדֵי לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם. רַק לָאֵם הוּא הִירְשָׁה לְהִיכָּנֵס – לֹא לַסְיָח. כִּי רַק לְזוּג הָיָה מוּתָר לְהִינָצֵל.
אֲבָל הָאֵם עָמְדָה בְּרַגְלַיִם עַקְשָׁנִיוֹת וְלֹא נִכְנְסָה בְּעִקְבוֹת הַסוּס. הַסְיָח נִצְמַד בְּבֶהָלָה אֶל בֶּטֶן אִימוֹ. הִיא גוֹנְנָה עָלָיו, לִיקְקָה אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹנָהּ. מִגְרוֹנוֹת שְׁנֵיהֶם בָּקְעוּ קוֹלוֹת קוֹרְעֵי לֵב.
רָאָה חַם וְדָחַף אֶת הַסְיָח לְאָחוֹר, כְּדֵי שֶׁרַק אִימוֹ תִיכָּנֵס. אַךְ הָאֵם נֶעֶמְדָה עַל שְׁתֵי רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיוֹת, צָנְפָה צְנִיפָה אֲיוּמָה, בָּעֲטָה חָזָק בְּפַרְסוֹתֶיהָ הַקִדְמִיוֹת וְהִפִּילָה אֶת חַם אַרְצָהּ. עַד שֶׁקָפַץ וְנֶעְמַד עַל רַגְלָיו, הַסוּסָה וְהַסְיָח כְּבָר בָּרְחוּ מִשָׁם וְנֶעְלְמוּ בַּיַעַר. אַחֲרֵי זְמַן הוֹפִיעָה סוּסָה אַחֶרֶת וְנִכְנְסָה לְתוֹךְ הַתֵיבָה.
נִמְלֵאתִי רַחֲמִים עַל הַסְיָח וְאִימוֹ הָאוֹהֶבֶת. אֲבָל לֹא יָכוֹלְתִי לַעֲשׂוֹת דָבָר. כִּי מַלְאָךְ אֲנִי, וְתַפְקִידִי רַק לְדַוֵחַ לַמַלְאָכִים שֶׁשָׁלְחוּ אוֹתִי. כֵּן, יָפִים הֵם הָיוּ, הַסוּסָה וְהַסְיָח. אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָם הֵיטֵב. לִשְׁנֵיהֶם הָיָה צֶבַע חוּם אֲדָמָה, רַעֲמָה שְׁחוֹרָה אֲרוּכָּה וְרַכָּה, זָנָב שָׁחוֹר אָרוֹךְ. וְכֶתֶם לָבָן בַּמֵצַח.וְהַמַבּוּל בָּא. אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נִתְכוּ גְשָׁמִים עַזִים מִלְמַעְלָה וּתְהוֹמוֹת נָבְעוּ וּפָרְצוּ מִלְמַטָה. הַתֵיבָה הַגְדוֹלָה עִם הַנִיצוֹלִים הִתְנוֹדְדָה וְצָפָה עַל פְּנֵי מַיִם גוֹעֲשִׁים שֶׁגָאוּ וְעָלוּ עַד מֵעַל לְרָאשֵׁי הֶהָרִים.
רָאִיתִי אֶת בְּנֵי הָאָדָם הָרְשָׁעִים וְהַמוּשְׁחָתִים טוֹבְעִים כּוּלָם, אֵלֶה שֶׁבִּגְלָלָם הֵבִיא אֱלוֹהִים אֶת הַמַבּוּל.
וְגַם רָאִיתִי אֶת כָּל הַיְצוּרִים הָאוּמְלָלִים שֶׁנִשְׁאֲרוּ מִחוּץ לְתֵיבַת נֹחַ. וְשָׁמַעְתִי אֶת הַקְרִיאוֹת הַנוֹאָשׁוֹת לְעֶזְרָה. מִי שֶׁלֹא יָדַע לִשְֹחוֹת, טָבַע מִיָד. מִי שֶׁיָדַע, טָבַע אַחֲרֵי שֶׁאִיבֵּד אֶת הַכּוֹחוֹת.
כּוּלָם טָבְעוּ – תְמִימִים עִם רְשָׁעִים בְּיַחַד.
פֹּה וָשָׁם צָפוּ עַל פְּנֵי הַמַיִם בְּנֵי אָדָם וְחַיוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא שָׁקְעוּ בַּמְצוּלוֹת.
וּפִתְאוֹם רָאִיתִי אוֹתָם. שְׁנֵי גוּשִׁים אֲדַמְדַמִים, קָטָן וְגָדוֹל. רַעֲמוֹת שְׁחוֹרוֹת, זְנָבוֹת שְׁחוֹרִים, כֶּתֶם לָבָן. רָאִיתִי אֶת הַסוּסָה וְהַסְיָח צָפִים עַל צִידָם בַּמַיִם, צְמוּדִים בְּיַחַד. עֵינֵיהֶם הַפְּקוּחוֹת כְּאִילוּ הִסְתַכְּלוּ לַשָׁמַיִם. עַד שֶׁבְּיַחַד, לְאַט לְאַט, שָׁקְעוּ וְנֶעְלְמוּ.
נוֹתְרָה רַק הַתֵיבָה שֶׁשָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַיִם. מִסָבִיב רַק מַיִם וּמַיִם, וּמֵעַל – הַשָׁמַיִם.
עָבְרוּ מֵאָה וַחֲמִישִׁים יוֹם, וּמֵי הַמַבּוּל הָלְכוּ וְיָרְדוּ עַד שֶׁהַאֲדָמָה נִתְגַלְתָה וְהַתֵיבָה נָחָה עַל רֹאשׁ הַר גָבוֹהַ שֶׁשְׁמוֹ אֲרָרָט.
נֹחַ וּבְנֵי בֵּיתוֹ יָצְאוּ הַחוּצָה וְהוֹדוּ לֶאֱלוֹהִים שֶׁהִצִיל אוֹתָם וְהִשְׁמִיד אֶת כָּל הָרְשָׁעִים.
גַם הַחַיוֹת יָצְאוּ בְּשִׂמְחָה מִן הַתֵיבָה הַצְפוּפָה אֶל הַמֶרְחָב וְהִתְרוֹצְצוּ סָבִיב. זוּג הָאֲרָיוֹת חִיפֵּשׂ אֶת שְׁאַר הָאֲרָיוֹת, זוּג הַצְפַרְדְעִים חִיפֵּשׂ אֶת שְׁאַר הַצְפַרְדְעִים, וְכֵן הָלְאָה, כָּל הַחַיוֹת לֹא הֵבִינוּ לָמָה הֵם נִשְׁאֲרוּ רַק שְׁנַיִם, לְבַדָם בָּעוֹלָם.
גַם אֲנִי לֹא הֵבַנְתִי לָמָה, לָמָה כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אֶת הָרְשָׁעִים, נִסְפּוּ גַם הַתְמִימִים.
"זֶה לֹא צוֹדֵק, זֶה אַכְזָרִי!" – בְּמִילִים אֵלֶה סִיַמְתִי אֶת הַדוּחַ הַמְדוּיָק שֶׁשִׁיגַרְתִי לְוַעַד הַמַעֲקָב. כַּזָכוּר, נִשְׁבַּעְתִי לְהַגִיד כָּל מָה שֶׁקָרָה וְכָל מָה שֶׁאֶחְשׁוֹב וְאַרְגִישׁ.
פִּתְאוֹם פִּילֵחַ כְּאֵב חַד אֶת הַכָּנָף הַיְמָנִית. שׁוּב נִתְלְשָׁה נוֹצָה אַחַת וְנָשְׁרָה.
וְשׁוּב לֹא הָיוּ כְּנָפַי מְאוּזָנוֹת – 305 נוֹצוֹת מִיָמִין וְ-306 מִשְׂמֹאל. עַכְשָׁו כְּבָר הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁזֶהוּ עוֹנֶשׁ מֵאֵת מַלְאֲכֵי הַשָׁמַיִם. לָמָה? לָמָה? הֲרֵי רַק קִיַמְתִי אֶת הַהֶסְכֵּם בֵּינֵינוּ. זוֹ הָיְתָה רַק הַמְשִׂימָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִי, וּכְבָר הֶעְנִישׁוּ אוֹתִי פַּעֲמַיִם.
אֲבָל לֹא הִסְפַּקְתִי לְהִתְאַכְזֵב – פִּתְאוֹם הוֹפִיעָה בַּשָׁמַיִם קֶשֶׁת צִבְעוֹנִית מַרְהִיבָה. זֶה הַסִימָן שֶׁנָתַן אֱלוֹהִים שֶׁיוֹתֵר לֹא יַשְׁמִיד אֶת מָה שֶׁבָּרָא.