פרק ח'
~~~~~~הַמְגוֹרָשׁ (ב')
~~~~~~
"תִיק תִיק תַק..."
הַכִּרְכָּרָה הָלְכָה וְהִתְרַחֲקָה מִמֶנִי בַּדֶרֶךְ.
וּפִתְאוֹם תָפַסְתִי אֶת עַצְמִי – הֲרֵי אֲנִי כּוֹעֵס עַל הָאִישׁ הַזֶה וְרוֹצֶה לְהַעְנִישׁ אוֹתוֹ בְּדִיוּק כְּמוֹ שֶׁמַלְאֲכֵי הַשָׁמַיִם כָּעֲסוּ עָלַי וְהֶעְנִישׁוּ אוֹתִי. וּמֵאוֹתָהּ סִיבָּה בְּדִיוּק! הֵם כָּעֲסוּ בִּגְלַל שֶׁגִילִיתִי אֶת דַעְתִי בְּכֵנוּת, וְגַם אֲנִי כּוֹעֵס עַל הָאִישׁ הַיָשָׁר הַזֶה רַק בִּגְלַל הַמַחְשָׁבוֹת שֶׁלוֹ!
לֹא, לֹא אֶתְנַהֵג כְּמוֹהֶם.
מִיָד מִיהַרְתִי לְהַשִׂיג אֶת הַכִּרְכָּרָה.
"...אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה," אָמַר הָרַכָּב, "אִם אֱלוֹהִים שֶׁלְךָ הוּא רַק חוּקֵי הַטֶבַע, אָז מִי מַקְשִׁיב לָנוּ, מִי עוֹזֵר וְסוֹלֵחַ לָנוּ?"
"אַתָה צוֹדֵק! חוּקֵי טֶבַע לֹא מַקְשִׁיבִים וְלֹא סוֹלְחִים – אֵין לָהֶם שׁוּם רֶגֶשׁ וְשׁוּם דֵעָה. לֹא אִיכְפַּת לָהֶם אִם טוֹב לָאָדָם אוֹ רַע לוֹ, לֹא מַעְנִישִׁים וְלֹא נוֹתְנִים שָׂכָר..."
"סְלַח לִי, אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה! הֲרֵי זֶה נוֹרָא, מָה שֶׁאַתָה אוֹמֵר!" הָרַכָּב, מֵרוֹב שֶׁהִזְדַעְזֵעַ, מָשַׁךְ בַּמוֹשְׁכוֹת וְהַכִּרְכָּרָה כִּמְעַט עָצְרָה בַּחֲרִיקָה, "אִם לֶאֱלוֹהִים לֹא אִיכְפַּת וְאִם אֵין לְךָ פַּחַד מֵהָעוֹנֶשׁ שֶׁלוֹ – כָּל הָעוֹלָם יִתְמַלֵא פּוֹשְׁעִים! אֵין סִיבָּה שֶׁבְּרֶגַע זֶה לֹא תָקוּם וְתִרְצַח אוֹתִי וְתִשְׁדוֹד אֶת כַּסְפִּי!"
"בֶּאֱמֶת, לָמָה לֹא?!" חִיֵךְ שְׁפִּינוֹזָה, "אַגִיד לְךָ לָמָה לֹא. מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אָדָם יָשָׁר בְּתוֹכִי – לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מְפַחֵד מֵאֱלוֹהִים שֶׁיַעֲנִישׁ אוֹתִי."
"הִרְגַעְתָ אוֹתִי..." צָחַק הָרַכָּב הֶחָסוֹן אֶל הַנוֹסֵעַ הֶעָדִין, "כַּנִרְאֶה שֶׁבְּכָל זֹאת לֹא תִתְנַפֵּל עָלַי..."
הַסוּסִים דָהֲרוּ וְהָרַכָּב שָׁקַע בְּמַחְשָׁבוֹת. פִּתְאוֹם קָרָא בְּהִתְרַגְשׁוּת:
"אָז בְּעֶצֶם... בְּעֶצֶם, אִם אֱלוֹהִים לֹא מִתְעָרֵב וְלֹא שׁוֹמֵעַ לָנוּ, אָז אֵין כָּל טַעַם לְהִתְפַּלֵל אֵלָיו..."
שְׁפִּינוֹזָה הִרְהֵר קְצָת. "הַתְפִילָה דַוְקָא עוֹזֶרֶת, נוֹתֶנֶת הַרְגָשָׁה טוֹבָה. אֲבָל מָה שֶׁמַמָשׁ מַמָשׁ יָכוֹל לַעְזוֹר לָאָדָם – זֶה הַמַדָע. כְּלוֹמַר, צָרִיךְ לִלְמוֹד וּלְהָבִין אֶת חוּקֵי הַטֶבַע וּלְהִשְׁתַמֵשׁ בָּהֶם לְטוֹבָתֵנוּ."
לְפֶתַע נֶעְצְבוּ פָּנָיו שֶׁל שְׁפִּינוֹזָה, וְהוּא לָחַשׁ: "בֶּן שֶׁבַע הָיִיתִי כְּשֶׁאִימִי הַטוֹבָה חָלְתָה בְּדַלֶקֶת רֵיאוֹת... חָלְתָה וְעָזְבָה אוֹתִי וְאֶת אָחִי... שׁוּם תְפִילָה לַשָׁמַיִם לֹא עָזְרָה... אֲבָל יוֹם אֶחָד אַנְשֵׁי הַמַדָע הַמְלוּמָדִים יִלְמְדוּ וְיַחְקְרוּ עַד שֶׁיִמְצְאוּ תְרוּפָה לַמַחֲלָה הָזֹאת. אֲנִי בָּטוּחַ בָּזֶה."
"גַם שְׁנֵי יְלָדַי הַקְטַנִים..." לָחַשׁ הָרַכָּב בִּכְאֵב, וְהִשְׁתַתֵק. שׁוּב שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים,
"אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה, אַתָה אָדָם נֶחְמָד, וַחֲבָל לִי עָלֶיךָ. אֲבָל אֶת הַחֵרֶם וְהַגֵירוּשׁ הֵבֵאתָ אַתָה עַל עַצְמְךָ. לָמָה לְךָ לַחְשׁוֹב דְבָרִים כָּאֵלֶה? וְאִם כְּבָר, לָמָה שֶׁלֹא תִשְׁמוֹר אוֹתָם בַּלֵב וְלֹא תִסְתַבֵּךְ?..."
"לָמָה? מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מַאֲמִין שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת חוֹפְשִׁי – חוֹפְשִׁי לַחְשׁוֹב בְּעַצְמוֹ, חוֹפְשִׁי לְדַבֵּר עַל רַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים. זֶה רַק יָבִיא תוֹעֶלֶת לָאָדָם. אֲבָל יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁרַק דְבָרִים יְשָׁנִים וְעַתִיקִים טוֹבִים לָאָדָם. הֵם יִלָחֲמוּ בְּכָל מַחְשָׁבָה חֲדָשָׁה."
"וְאַתָה לֹא פּוֹחֵד מִצָרוֹת וּמְרִיבוֹת?"
"אֲדוֹנִי הָרַכָּב! הִסְתַכֵּל עַל הַדֶרֶךְ שֶׁבָּהּ הַכִּרְכָּרָה הַזֹאת נוֹסַעַת – אֵלֶה שֶׁמִתְנַגְדִים לְרַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים הֵם כְּמוֹ הָאֲבָנִים וְהַבּוֹרוֹת בַּדֶרֶךְ שֶׁלְפָנֵינוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים קָדִימָה, קָדִימָה, לַמְרוֹת הַמִכְשׁוֹלִים."
הָרַכָּב הֵאֵט אֶת רִיצַת הַסוּסִים וְהִתְבּוֹנֵן בְּפָנָיו שֶׁל הַנוֹסֵעַ.
"אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה, אֲנִי מִתְפַּלֵא אֵיךְ אָדָם טוֹב וְעָדִין כָּמוֹךָ מוֹצֵא כּוֹחוֹת בִּשְׁבִיל כָּל זֶה..."
שְׁפִּינוֹזָה צָחַק. "לְמַזָלִי, אֲנִי לֹא לְבַד. יֵשׁ לִי הַרְבֵּה חֲבֵרִים בְּכָל הָעוֹלָם שֶׁחוֹשְׁבִים כָּמוֹנִי, וַאֲנַחְנוּ כָּל הַזְמַן כּוֹתְבִים זֶה לָזֶה מִכְתָבִים עַל מַחְשָׁבוֹת וְרַעְיוֹנוֹת."
הָרַכָּב הֵאִיץ בַּסוּסִים.
"אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמִילָה שֶׁאָמַרְתָ קוֹדֶם – חוֹפְשִׁי. כָּךְ אֲנִי מַרְגִישׁ כְּשֶׁאֲנִי מִחוּץ לָעִיר... הַכִּרְכָּרָה טָסָה בַּדֶרֶךְ וְהָרוּחַ בַּפָּנִים, וְזֶה עוֹשֶׂה לִי טוֹב... הוֹ, אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה, אַתָה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לְהַרְגִיז אֲנָשִׁים עִם כָּל הַמַחְשָׁבוֹת הַמְשׁוּנוֹת שֶׁלְךָ, אֲבָל כָּל כָּךְ נָעִים לִי לְדַבֵּר אִיתְךָ, שֶׁלֹא שַׂמְתִי לֵב שֶׁכְּבָר הִגַעְנוּ לְרַיְנְסְבּוּרְג! זֶה הָרְחוֹב? זֶה הַבַּיִת שֶׁבּוֹ תָגוּר?"
הָרַכָּב עָזַר לְהַכְנִיס אֶת הַחֲפָצִים מֵהַכִּרְכָּרָה לַבַּיִת הַקָטָן. הוּא הִתְפַּעֵל מֵהַסְפָרִים הֶעָבִים וּמִמָה שֶׁהִנִיחַ שְׁפִּינוֹזָה עַל שׁוּלְחַן עֲבוֹדָה. הָיוּ שָׁם זְכוּכִיוֹת עֲגוּלוֹת, תַבְנִיוֹת, מִתְקָן מִסְתוֹבֵב, אַבְנֵי הַשְׁחָזָה, חוֹמְרֵי לִיטוּשׁ וְעוֹד מַכְשִׁירִים שׁוֹנִים וּמְשׁוּנִים.
"מָה אַתָה עוֹשֶׂה בְּאֵלֶה?" שָׁאַל הָרַכָּב, "אֲנִי מַכִּיר כֵּלִים שֶׁל נַגָר, סַנְדְלָר, חַיָט. כָּאֵלֶה לֹא רָאִיתִי."
"אֲנִי מְלַטֵשׁ עֲדָשׁוֹת," אָמַר שְׁפִּינוֹזָה, "זֹאת פַּרְנָסָתִי. וְזֹאת גַם תְרוּמָתִי לַמַדָע, לִבְנִיַת טֵלֶסְקוֹפִּים וּמִיקְרוֹסְקוֹפִּים... וְגַם לְשִׁיפּוּר הָרְאִיָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם..."
"עַל הַ-סְקוֹפִּים הָאֵלֶה לֹא אֶשְׁאַל, כִּי לֹא אָבִין..." מִלְמֵל הָרַכָּב, "אַךְ אָמַרְתָ שִׁיפּוּר רְאִיָה, אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה?... אִשְׁתִי, הִתְקַלְקְלוּ לָהּ הָעֵינַיִם, וּמִזְמַן הִפְסִיקָה לְהַטְלִיא אֶת הַגַרְבַּיִם שֶׁלִי בְּחוּט וּמַחַט..."
"מָחָר, כְּשֶׁתַחְזוֹר לְפֹה עִם עוֹד אַרְגַז סְפָרִים, תָבִיא גַם אֶת אִשְׁתְךָ. בְּרָצוֹן אַתְקִין לָהּ מִשְׁקְפֵי רְאִיָה."
"אֱלוֹהִים אַדִירִים!" קָרָא הָרַכָּב, "זֶה יִהְיֶה נֵס אֲמִיתִי!"~~~~
הַכִּרְכָּרָה הָלְכָה וְהִתְרַחֲקָה מִמֶנִי בַּדֶרֶךְ.
וּפִתְאוֹם תָפַסְתִי אֶת עַצְמִי – הֲרֵי אֲנִי כּוֹעֵס עַל הָאִישׁ הַזֶה וְרוֹצֶה לְהַעְנִישׁ אוֹתוֹ בְּדִיוּק כְּמוֹ שֶׁמַלְאֲכֵי הַשָׁמַיִם כָּעֲסוּ עָלַי וְהֶעְנִישׁוּ אוֹתִי. וּמֵאוֹתָהּ סִיבָּה בְּדִיוּק! הֵם כָּעֲסוּ בִּגְלַל שֶׁגִילִיתִי אֶת דַעְתִי בְּכֵנוּת, וְגַם אֲנִי כּוֹעֵס עַל הָאִישׁ הַיָשָׁר הַזֶה רַק בִּגְלַל הַמַחְשָׁבוֹת שֶׁלוֹ!
לֹא, לֹא אֶתְנַהֵג כְּמוֹהֶם.
מִיָד מִיהַרְתִי לְהַשִׂיג אֶת הַכִּרְכָּרָה.
"...אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה," אָמַר הָרַכָּב, "אִם אֱלוֹהִים שֶׁלְךָ הוּא רַק חוּקֵי הַטֶבַע, אָז מִי מַקְשִׁיב לָנוּ, מִי עוֹזֵר וְסוֹלֵחַ לָנוּ?"
"אַתָה צוֹדֵק! חוּקֵי טֶבַע לֹא מַקְשִׁיבִים וְלֹא סוֹלְחִים – אֵין לָהֶם שׁוּם רֶגֶשׁ וְשׁוּם דֵעָה. לֹא אִיכְפַּת לָהֶם אִם טוֹב לָאָדָם אוֹ רַע לוֹ, לֹא מַעְנִישִׁים וְלֹא נוֹתְנִים שָׂכָר..."
"סְלַח לִי, אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה! הֲרֵי זֶה נוֹרָא, מָה שֶׁאַתָה אוֹמֵר!" הָרַכָּב, מֵרוֹב שֶׁהִזְדַעְזֵעַ, מָשַׁךְ בַּמוֹשְׁכוֹת וְהַכִּרְכָּרָה כִּמְעַט עָצְרָה בַּחֲרִיקָה, "אִם לֶאֱלוֹהִים לֹא אִיכְפַּת וְאִם אֵין לְךָ פַּחַד מֵהָעוֹנֶשׁ שֶׁלוֹ – כָּל הָעוֹלָם יִתְמַלֵא פּוֹשְׁעִים! אֵין סִיבָּה שֶׁבְּרֶגַע זֶה לֹא תָקוּם וְתִרְצַח אוֹתִי וְתִשְׁדוֹד אֶת כַּסְפִּי!"
"בֶּאֱמֶת, לָמָה לֹא?!" חִיֵךְ שְׁפִּינוֹזָה, "אַגִיד לְךָ לָמָה לֹא. מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אָדָם יָשָׁר בְּתוֹכִי – לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מְפַחֵד מֵאֱלוֹהִים שֶׁיַעֲנִישׁ אוֹתִי."
"הִרְגַעְתָ אוֹתִי..." צָחַק הָרַכָּב הֶחָסוֹן אֶל הַנוֹסֵעַ הֶעָדִין, "כַּנִרְאֶה שֶׁבְּכָל זֹאת לֹא תִתְנַפֵּל עָלַי..."
הַסוּסִים דָהֲרוּ וְהָרַכָּב שָׁקַע בְּמַחְשָׁבוֹת. פִּתְאוֹם קָרָא בְּהִתְרַגְשׁוּת:
"אָז בְּעֶצֶם... בְּעֶצֶם, אִם אֱלוֹהִים לֹא מִתְעָרֵב וְלֹא שׁוֹמֵעַ לָנוּ, אָז אֵין כָּל טַעַם לְהִתְפַּלֵל אֵלָיו..."
שְׁפִּינוֹזָה הִרְהֵר קְצָת. "הַתְפִילָה דַוְקָא עוֹזֶרֶת, נוֹתֶנֶת הַרְגָשָׁה טוֹבָה. אֲבָל מָה שֶׁמַמָשׁ מַמָשׁ יָכוֹל לַעְזוֹר לָאָדָם – זֶה הַמַדָע. כְּלוֹמַר, צָרִיךְ לִלְמוֹד וּלְהָבִין אֶת חוּקֵי הַטֶבַע וּלְהִשְׁתַמֵשׁ בָּהֶם לְטוֹבָתֵנוּ."
לְפֶתַע נֶעְצְבוּ פָּנָיו שֶׁל שְׁפִּינוֹזָה, וְהוּא לָחַשׁ: "בֶּן שֶׁבַע הָיִיתִי כְּשֶׁאִימִי הַטוֹבָה חָלְתָה בְּדַלֶקֶת רֵיאוֹת... חָלְתָה וְעָזְבָה אוֹתִי וְאֶת אָחִי... שׁוּם תְפִילָה לַשָׁמַיִם לֹא עָזְרָה... אֲבָל יוֹם אֶחָד אַנְשֵׁי הַמַדָע הַמְלוּמָדִים יִלְמְדוּ וְיַחְקְרוּ עַד שֶׁיִמְצְאוּ תְרוּפָה לַמַחֲלָה הָזֹאת. אֲנִי בָּטוּחַ בָּזֶה."
"גַם שְׁנֵי יְלָדַי הַקְטַנִים..." לָחַשׁ הָרַכָּב בִּכְאֵב, וְהִשְׁתַתֵק. שׁוּב שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים,
"אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה, אַתָה אָדָם נֶחְמָד, וַחֲבָל לִי עָלֶיךָ. אֲבָל אֶת הַחֵרֶם וְהַגֵירוּשׁ הֵבֵאתָ אַתָה עַל עַצְמְךָ. לָמָה לְךָ לַחְשׁוֹב דְבָרִים כָּאֵלֶה? וְאִם כְּבָר, לָמָה שֶׁלֹא תִשְׁמוֹר אוֹתָם בַּלֵב וְלֹא תִסְתַבֵּךְ?..."
"לָמָה? מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מַאֲמִין שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת חוֹפְשִׁי – חוֹפְשִׁי לַחְשׁוֹב בְּעַצְמוֹ, חוֹפְשִׁי לְדַבֵּר עַל רַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים. זֶה רַק יָבִיא תוֹעֶלֶת לָאָדָם. אֲבָל יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁרַק דְבָרִים יְשָׁנִים וְעַתִיקִים טוֹבִים לָאָדָם. הֵם יִלָחֲמוּ בְּכָל מַחְשָׁבָה חֲדָשָׁה."
"וְאַתָה לֹא פּוֹחֵד מִצָרוֹת וּמְרִיבוֹת?"
"אֲדוֹנִי הָרַכָּב! הִסְתַכֵּל עַל הַדֶרֶךְ שֶׁבָּהּ הַכִּרְכָּרָה הַזֹאת נוֹסַעַת – אֵלֶה שֶׁמִתְנַגְדִים לְרַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים הֵם כְּמוֹ הָאֲבָנִים וְהַבּוֹרוֹת בַּדֶרֶךְ שֶׁלְפָנֵינוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים קָדִימָה, קָדִימָה, לַמְרוֹת הַמִכְשׁוֹלִים."
הָרַכָּב הֵאֵט אֶת רִיצַת הַסוּסִים וְהִתְבּוֹנֵן בְּפָנָיו שֶׁל הַנוֹסֵעַ.
"אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה, אֲנִי מִתְפַּלֵא אֵיךְ אָדָם טוֹב וְעָדִין כָּמוֹךָ מוֹצֵא כּוֹחוֹת בִּשְׁבִיל כָּל זֶה..."
שְׁפִּינוֹזָה צָחַק. "לְמַזָלִי, אֲנִי לֹא לְבַד. יֵשׁ לִי הַרְבֵּה חֲבֵרִים בְּכָל הָעוֹלָם שֶׁחוֹשְׁבִים כָּמוֹנִי, וַאֲנַחְנוּ כָּל הַזְמַן כּוֹתְבִים זֶה לָזֶה מִכְתָבִים עַל מַחְשָׁבוֹת וְרַעְיוֹנוֹת."
הָרַכָּב הֵאִיץ בַּסוּסִים.
"אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמִילָה שֶׁאָמַרְתָ קוֹדֶם – חוֹפְשִׁי. כָּךְ אֲנִי מַרְגִישׁ כְּשֶׁאֲנִי מִחוּץ לָעִיר... הַכִּרְכָּרָה טָסָה בַּדֶרֶךְ וְהָרוּחַ בַּפָּנִים, וְזֶה עוֹשֶׂה לִי טוֹב... הוֹ, אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה, אַתָה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לְהַרְגִיז אֲנָשִׁים עִם כָּל הַמַחְשָׁבוֹת הַמְשׁוּנוֹת שֶׁלְךָ, אֲבָל כָּל כָּךְ נָעִים לִי לְדַבֵּר אִיתְךָ, שֶׁלֹא שַׂמְתִי לֵב שֶׁכְּבָר הִגַעְנוּ לְרַיְנְסְבּוּרְג! זֶה הָרְחוֹב? זֶה הַבַּיִת שֶׁבּוֹ תָגוּר?"
הָרַכָּב עָזַר לְהַכְנִיס אֶת הַחֲפָצִים מֵהַכִּרְכָּרָה לַבַּיִת הַקָטָן. הוּא הִתְפַּעֵל מֵהַסְפָרִים הֶעָבִים וּמִמָה שֶׁהִנִיחַ שְׁפִּינוֹזָה עַל שׁוּלְחַן עֲבוֹדָה. הָיוּ שָׁם זְכוּכִיוֹת עֲגוּלוֹת, תַבְנִיוֹת, מִתְקָן מִסְתוֹבֵב, אַבְנֵי הַשְׁחָזָה, חוֹמְרֵי לִיטוּשׁ וְעוֹד מַכְשִׁירִים שׁוֹנִים וּמְשׁוּנִים."מָה אַתָה עוֹשֶׂה בְּאֵלֶה?" שָׁאַל הָרַכָּב, "אֲנִי מַכִּיר כֵּלִים שֶׁל נַגָר, סַנְדְלָר, חַיָט. כָּאֵלֶה לֹא רָאִיתִי."
"אֲנִי מְלַטֵשׁ עֲדָשׁוֹת," אָמַר שְׁפִּינוֹזָה, "זֹאת פַּרְנָסָתִי. וְזֹאת גַם תְרוּמָתִי לַמַדָע, לִבְנִיַת טֵלֶסְקוֹפִּים וּמִיקְרוֹסְקוֹפִּים... וְגַם לְשִׁיפּוּר הָרְאִיָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם..."
"עַל הַ-סְקוֹפִּים הָאֵלֶה לֹא אֶשְׁאַל, כִּי לֹא אָבִין..." מִלְמֵל הָרַכָּב, "אַךְ אָמַרְתָ שִׁיפּוּר רְאִיָה, אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה?... אִשְׁתִי, הִתְקַלְקְלוּ לָהּ הָעֵינַיִם, וּמִזְמַן הִפְסִיקָה לְהַטְלִיא אֶת הַגַרְבַּיִם שֶׁלִי בְּחוּט וּמַחַט..."
"מָחָר, כְּשֶׁתַחְזוֹר לְפֹה עִם עוֹד אַרְגַז סְפָרִים, תָבִיא גַם אֶת אִשְׁתְךָ. בְּרָצוֹן אַתְקִין לָהּ מִשְׁקְפֵי רְאִיָה."
"אֱלוֹהִים אַדִירִים!" קָרָא הָרַכָּב, "זֶה יִהְיֶה נֵס אֲמִיתִי!"