בַּחֲזָרָה לְגַן עֵדֶן

אָדָם וְחַוָה הִתְפַּעֲלוּ כַּמָה שֶׁאֱנוֹשׁ גָדַל מֵאָז הַשָׁנָה שֶׁעָבְרָה. סַבְתָא חַוָה שָׁלְחָה אֶת הָאוֹרְחִים לְהִתְרַחֵץ בָּאֲגַם הַקָרוֹב. בַּמַיִם שָׁרְצוּ תַנִינִים, וְאָדָם עָמַד עַל הַמִשְׁמָר וְהִזְהִיר אֶת הַמִתְרַחֲצִים בְּכָל פַּעַם שֶׁתַנִין הִתְקָרֵב.
בָּעֶרֶב הֵם יָשְׁבוּ לְיַד מְדוּרָה. מִסָבִיב הָיְתָה חֲשֵׁכָה מַפְחִידָה. הַכּוֹכָבִים נִרְאוּ בְּעֵינֵי אֱנוֹשׁ כְּמוֹ סִימָנֵי דְקִירוֹת בַּשָׁמַיִם הַשְׁחוֹרִים, וְהַיָרֵחַ הַדַקִיק כְּמוֹ שְׂרִיטָה.
וּכְמִדֵי שָׁנָה שׁוּב סִיפֵּר סַבָּא אָדָם עַל גַן הָעֵדֶן.
"שָׁם הָיִינוּ תָמִיד צְעִירִים וְיָפִים. שָׁם הָיָה הָאֲוִיר מָלֵא בְּרֵיחוֹת מְתוּקִים וְחַמִים שֶׁל הָאֲדָמָה הַטוֹבָה, שֶׁל הָעֵצִים הָרַעֲנַנִים וְהַפְּרָחִים הָעֲנָקִיִים. שָׁם זָרְמוּ אַרְבַּעַת הַנְהָרוֹת שֶׁמֵימֵיהֶם מְתוּקִים מִכָּל הַתְמָרִים וְהַתְאֵנִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶה. וְשָׁם גָרוּ בְּשָׁלוֹם הָאָדָם וְהָעַקְרָב יַחְדָיו, הַזְאֵב וְהַכֶּבֶשׂ, הַשָׁפָן וְהַנֵץ."
"כֵּן, אֵלֶה יָכְלוּ לִהְיוֹת חַיִים טוֹבִים וּמְתוּקִים מְאוֹד," אָמְרָה סַבְתָא חַוָה, "אִילוּ כָּל זֶה הָיָה בֶּאֱמֶת."
"בְּוַדַאי שֶׁהָיָה," חִיֵךְ אָדָם לְעֵבֶר אֱנוֹשׁ, "אֶלָא שֶׁתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה זֶה יוֹתֵר מִדַי בִּשְׁבִיל שֶׁסָבְתָא שֶׁלְךָ תִזְכּוֹר."
אוֹר הַמְדוּרָה הִדְגִישׁ אֶת הַקְמָטִים הָרַבִּים שֶׁבִּפְנֵיהֶם. אָבִיו שֶׁל אֱנוֹשׁ כְּבָר נִרְדַם.
"סַבָּא אָדָם, אִם הָיָה כָּל כָּךְ טוֹב, לָמָה עֲזַבְתֶם?"
סָבָּא שָׁתַק. וְסָבְתָא אָמְרָה:
"אַתָה רוֹאֶה, אֱנוֹשׁ, אֵין לוֹ מָה לְהַגִיד."
סָבָּא אָדָם עֲדַיִן שָׁתַק. לְבַסוֹף הִצְבִּיעַ בְּאֶצְבְּעוֹ עַל סָבְתָא וְלָחַשׁ:
"זֶה הַכּוֹל בִּגְלָלָהּ. הָיָה שָׁם עֵץ אֶחָד יָחִיד וּמְיוּחָד שֶׁאֱלוֹהִים אָסַר עָלֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיוֹ. עֵץ הַדַעַת, עֵץ שׁוֹנֶה מִכָּל הָעֵצִים, מַרְהִיב בְּיוֹפְיוֹ. וְרֵיחַ הַפְּרִי מָתוֹק וְנֶהְדָר. וְהִיא אָכְלָה... וְנָתְנָה גַם לִי. וְאָז, גוֹרַשְׁנוּ מִשָׁם... וּמֵאָז, חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת שׁוֹמֶרֶת עַל הַגַן..."
אֱנוֹשׁ נִדְהַם. אִם כֵּן, הֵם לֹא עָזְבוּ מֵרְצוֹנָם. אֱלוֹהִים גֵרֵשׁ אוֹתָם.
"אָדָם, תִהְיֶה בֶּן אָדָם," צָחֲקָה חַוָה בִּמְלוֹא פֶּה, "אֱמוֹר לִי, מָתַי חָלַמְתָ אֶת כָּל זֶה? לָאַחֲרוֹנָה אוֹ כְּבָר לִפְנֵי תְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה?"
"אַתְ לֹא זוֹכֶרֶת כְּלוּם!" הִתְעַקֵשׁ אָדָם.
"זוֹכֶרֶת מְצוּיָן. לִפְנֵי תְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה רַק יָרַדְנוּ מֵהָעֵצִים וְהִתְחַלְנוּ לָגוּר בִּמְעָרוֹת. עוֹד הָלַכְנוּ כְּפוּפִים עִם הַיָדַיִם עַד הָאֲדָמָה. כְּמוֹ הַקוֹפִים. אַתָה זוֹכֵר אֶת עֵץ הַתַפּוּחִים לְיַד הַמְעָרָה? אֵיךְ עָמַדְנוּ עַל קְצֵה הַבְּהוֹנוֹת כְּדֵי לִקְטוֹף אֶת הַפְּרִי? רַק בִּגְלַל שֶׁקָטַפְנוּ בַּעֲמִידָה מְתוּחָה נַעֲשֵׂינוּ זְקוּפִים. וְאַתָה, אֱנוֹשׁ, אַל תִסְתַכֵּל עָלַי כָּכָה. אַגִיד לְךָ יוֹתֵר מִזֶה. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאֲבוֹתֵינוּ הָיוּ פַּעַם קוֹפִים. כֵּן, קוֹפִים. בַּהַתְחָלָה עִם זָנָב, אַחַר כָּךְ קוֹפִים בְּלִי זָנָב. כַּמָה שֶׁאֲנַחְנוּ דוֹמִים לָהֶם! שְׁמַע, תַאֲמִין לִי, שׁוּם גַן עֵדֶן וְשׁוּם עֵץ דַעַת."
סַבָּא אָדָם צָחַק.
"שָׁמַעְתָ מָה הִיא אוֹמֶרֶת, אֱנוֹשׁ? שֶׁהָיִינוּ פַּעַם קוֹפִים! תַחְלִיט אַתָה מִי מְסַפֵּר סִיפּוּרִים וּמִי מְדַבֵּר אֱמֶת."

אֱנוֹשׁ שָׁתַק כָּל הַדֶרֶךְ חֲזָרָה בַּיַעַר. אֵיזוֹ מַחְשָׁבָה מוּזָרָה, שֶׁפַּעַם הָיִינוּ קוֹפִים... סַבָּא אָדָם צוֹדֵק. עַכְשָׁו בָּרוּר שֶׁהֵם הָיוּ בְּגַן עֵדֶן. סָבְתָא חַוָה, זְקֵנָה מִסְכֵּנָה. כַּנִרְאֶה שֶׁהַזִיכָּרוֹן שֶׁלָהּ דֵי יָרַד בַּשָׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת.
וְאִם יֵשׁ גַן עֵדֶן, אָז צָרִיךְ לַחְזוֹר לְשָׁם, וּמִיָד! דַי, מַסְפִּיק לַעֲבוֹד קָשֶׁה בִּשְׁבִיל אוֹכֶל וְקוֹרַת גַג, וּמַסְפִּיק עִם הַסַכָּנוֹת הָאוֹרְבוֹת בְּכָל רֶגַע. אֲבָל אֵיךְ חוֹזְרִים לְשָׁם? אֱנוֹשׁ רָאָה בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת הַחֶרֶב הַמִתְהַפֶּכֶת הַשׁוֹמֶרֶת עַל הַגַן. לֹא, זֶה בִּכְלָל לֹא פָּשׁוּט.
בְּבוֹקֶר הַיוֹם הַשְׁלִישִׁי, עִם צִיוּצֵי הַצִיפּוֹרִים, צָצָה בְּרֹאשׁוֹ הַצָעִיר מַחְשָׁבָה מַבְרִיקָה. אִם בְּגַן הָעֵדֶן הָיָה פְּרִי עֵץ שֶׁבִּגְלָלוֹ גוֹרְשׁוּ סַבָּא אָדָם וְסַבְתָא חַוָה מִשָׁם לְפֹה – אָז אוּלַי גַם יֵשׁ בָּעוֹלָם הַזֶה פְּרִי עֵץ מְיוּחָד שֶׁיַחְזִיר אוֹתָנוּ מִפֹּה לְשָׁם? וְאִם שָׁם זֶה הָיָה עֵץ הַדַעַת – אָז פֹּה זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְהֶפֶךְ, עֵץ אַל-דַעַת!
כֵּן, זֶה דֵי פָּשׁוּט לַחְזוֹר אֶל גַן עֵדֶן – רַק צָרִיךְ לִמְצוֹא אֶת הָעֵץ הַנָכוֹן וְלִטְעוֹם מִפִּרְיוֹ.
אֱנוֹשׁ, רַגְלָיו כְּאִילוּ הִצְמִיחוּ כְּנָפַיִים. הוּא צָעַד בְּקַלוּת בְּעִקְבוֹת אָבִיו. אֵין טַעַם לְסַפֵּר לוֹ אוֹ לְמִישֶׁהוּ אַחֵר. אַף אֶחַד לֹא יַאֲמִין. וְלָכֵן, הוּא בְּעַצְמוֹ יִמְצָא אֶת הָעֵץ אַל-דַעַת. הוּא לְבַדוֹ. אֱנוֹשׁ נִשְׁבַּע לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם, כָּל יְמֵי חַיָיו – אֲבָל רָצוּי לִמְצוֹא אוֹתוֹ כְּבָר בַּיָמִים הַקְרוֹבִים. שֶׁהֲרֵי הַסַכָּנוֹת אוֹרְבוֹת בְּכָל רֶגַע וּמוּטָב לָשׁוּב אֶל גַן הָעֵדֶן בִּדְחִיפוּת. הִנֵה אָבִיו עָצַר פִּתְאוֹם וְהִקְשִׁיב לִשְׁאָגָה רְחוֹקָה שֶׁל חַיַת טֶרֶף.
אַל דְאָגָה, אָבִי, אָמַר אֱנוֹשׁ בְּלִיבּוֹ, חַכֵּה וְתִרְאֶה אֵיזוֹ הַפְתָעָה אֲנִי מֵכִין לָנוּ!
אֱנוֹשׁ הִסְתַכֵּל סָבִיב. יֵשׁ כָּל כָּך רַבִּים מִינִים שֶׁל עֵצִים. הָיָה לוֹ בָּרוּר שֶׁכְּמוֹ פְּרִי עֵץ הַדַעַת, גַם פְּרִי הָעֵץ אַל-דַעַת צָרִיךְ לִהְיוֹת שׁוֹנֶה וְאַחֵר, אֶחָד וְיָחִיד וּמְיוּחָד שֶׁאֵין עוֹד כָּמוֹהוּ.

אֱנוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ, לֹא הִפְסִיק לְחַפֵּשׂ. חִיפֵּשׂ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם וְלֹא מָצָא. לִפְעָמִים רָאָה עֵץ עִם פְּרִי מְשׁוּנֶה שֶׁלֹא הִכִּיר. אַךְ לְיָדוֹ צָמְחוּ עֵצִים דוֹמִים לוֹ, סִימָן שֶׁאֵינוֹ אֶחָד וְיָחִיד וּמְיוּחָד.
הַסְתָיו עָבָר, הַגֶשֶׁם חָלַף, גַם סוֹף הַקַיִץ בָּא. בְּקָרוֹב שׁוּב יֵצֵא אֱנוֹשׁ עִם אָבִיו אֶל סַבָּא אָדָם וְסַבְתָא חַוָה. שׁוּב יִפָּגְשׁוּ לְיַד הָאֲגַם הַמְסוּכָּן הַשׁוֹרֵץ תַנִינִים. חֲבָל, אִילוּ נִמְצָא הָעֵץ, הֵם כְּבָר יָכְלוּ לִרְחוֹץ בְּאֶחָד מֵאַרְבַּעַת הַנְהָרוֹת הַמְתוּקִים שֶׁבְּגַן הָעֵדֶן.
יוֹם אֶחָד חָזַר אָבִיו שֶׁל אֱנוֹשׁ מִן הַשָׂדֶה מְבוֹהָל וְכָל גוּפוֹ נָפוּחַ. הַפָּנִים, הַיָדַיִם, הָרַגְלַיִם. הוּא הִתְפַּתֵל מִכְּאֵבִים וְזָעַק:
"עֵץ תַפּוּחִים מְסוּכָּן, לֹא לְהִתְקָרֵב! שָׁם, עַל הַגִבְעָה. הָעֵץ מְזַמְזֵם! וְעוֹקֵץ! עוֹקֵץ מֵרָחוֹק, בְּלִי שֶׁנוֹגְעִים בּוֹ!"
בֶּהָלָה, פַּחַד. עֵץ שֶׁעוֹקֵץ מֵרָחוֹק? וּמְזַמְזֵם? סַכָּנָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹא יָדְעוּ.
כּוּלָם הִקִיפוּ בִּדְאָגָה אֶת הָאָב הַכּוֹאֵב, שָׁפְכוּ עָלָיו מַיִם, הִשְׁקוּ אוֹתוֹ. אֱנוֹשׁ חָמַק וּמִיהֵר לָרוּץ אֶל הָעֵץ שֶׁעַל הַגִבְעָה. הָעֵץ אַל-דַעַת! סוֹף סוֹף. הָעֵץ הַמְיוּחָד שֶׁחִיפֵּשׂ. זֶה בָּרוּר כַּשֶׁמֶשׁ: הָעֵץ עוֹקֵץ כְּדֵי שֶׁלֹא נִתְקָרֵב אֵלָיו, פֶּן נֹאכַל מִפִּרְיוֹ וְנָשׁוּב אֶל גַן הָעֵדֶן.
אֱנוֹשׁ הִתְחִיל לְטַפֵּס בַּגִבְעָה, אֲבָל עָצַר וְעָמַד מֵרָחוֹק. זְהִירוּת. אִם יִתְקָרֵב – יֵעָקֵץ. אֵיךְ יִקְטוֹף אֶת הַפְּרִי?
הוּא הִתְעַטֵף בֶּעָלִים רְחָבִים, קָשַׁר אוֹתָם סְבִיב גוּפוֹ בְּסִיבֵי גִבְעוֹלִים. גַם אֶת עֵינָיו כִּיסָה בְּעָלִים, וּכְדֵי לִרְאוֹת דַרְכָּם, נִיקֵב בָּהֶם נְקָבִים בְּחוּדוֹ שֶׁל קוֹץ. כָּל גוּפוֹ הָיָה עָטוּף וּמוּגָן.
בְּצַעֲדֵי דוֹב טִיפֵּס אֱנוֹשׁ בְּמַעֲלֵה הַגִבְעָה. הָעֵץ נִרְאָה כְּמוֹ עֵץ תַפּוּחִים רָגִיל. הַגֶזַע, הָעֲנָפִים, הֶעָלִים. גַם פֵּרוֹתָיו נִרְאוּ רְגִילִים.
אֲבָל לֹא רַק תַפּוּחִים הָיוּ תְלוּיִים בֵּין עַל הָעֵץ, אֶלָא גַם עוֹד סוּג שֶׁל פֵּרוֹת! שְׁנֵי סוּגֵי פֵּרוֹת בְּאוֹתוֹ עֵץ? אֱנוֹשׁ נִפְעַם. הֲלוֹא זֶה הָעֵץ הַמְיוּחָד בְּמִינוֹ שֶׁחִיפַּשְׂתִי! סוֹף סוֹף.
"זֶהוּ עֵץ הָאַל-דַעַת!"
הוּא הִתְקָרֵב בְּתוֹךְ עָנָן שֶׁל חֲרָקִים מְעוֹפְפִים צְהוּבִּים-שְׁחוֹרִים שֶׁזִמְזְמוּ סְבִיבוֹ. בֵּין הַתַפּוּחִים הָאֲדוּמִים הָיוּ תְלוּיִים גַם שְׁלוֹשָׁה פֵּרוֹת אֲפוֹרִים וּגְדוֹלִים. כָּאֵלֶה לֹא רָאָה מִיָמָיו. הֵם נִרְאוּ כְּמוֹ שַׂקִים אֲפוֹרִים. בְּנִיגוּד לְכָל הַפֵּרוֹת שֶׁאֱנוֹשׁ הִכִּיר, אֵלֶה לֹא הָיוּ יָפִים.
"וְכָךְ צָרִיךְ פְּרִי עֵץ הָאַל-דַעַת לִהְיוֹת – מְכוֹעָר וְדוֹחֶה! כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יִרְצֶה לִטְעוֹם מִמֶנוּ!"

לֹא פֵּרוֹת הָיוּ אֵלֶה – אֶלָא כַּוָרוֹת דְבוֹרִים וְחַלוֹת דְבַשׁ. אֵלֶה הָיוּ נְחִילֵי הַדְבוֹרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבָּאוּ לָאָרֶץ הַזֹאת מִרָחוֹק, מֵעוֹלָם לֹא נִרְאוּ בָּהּ כָּאֵלֶה.
וְכָךְ טָעָה אֱנוֹשׁ וְחָשַׁב אֶת הַכַּוָרוֹת לְפֵרוֹת, וְאֶת הָעֵץ – לְאוֹתוֹ עֵץ אַל-דַעַת שֶׁחִיפֵּשׂ. וְאֶת הַדְבוֹרִים חָשַׁב לְשׁוֹמְרֵי הָעֵץ.
הַפְּרִי הָאָפוֹר הָיָה גָדוֹל מִדַי. אֱנוֹשׁ חָתַךְ מִמֶנוּ חֲתִיכָה וְהִנִיחַ אוֹתָהּ, נוֹטֶפֶת נוֹזֵל סָמִיךְ, עַל עָלֶה גָדוֹל. רֵיחַ מָתוֹק וְנֶהְדָר עָלָה בְּאַפּוֹ. אַחַר כָּךְ קָטַף תַפּוּחַ יָפֶה וְגַם הִנִיחַ אוֹתוֹ עַל הֶעָלֶה. מִפְּנֵי שֶׁאוּלַי, כְּדֵי לַחְזוֹר אֶל גַן הָעֵדֶן, צָרִיךְ לֶאֱכוֹל מִשְׁנֵי סוּגֵי הַפֵּרוֹת בְּיַחַד.
אֱנוֹשׁ יָרַד מִן הַגִבְעָה. הוּא תָלַשׁ מֵעַל גוּפוֹ אֶת מַעֲטֵה הֶעָלִים וְהִתְיַשֵׁב עַל סֶלַע. רַק יִטְעַם מִן הַפֵּרוֹת – וְהוּא בְּגַן עֵדֶן!
"לֹא לֹא!" נִבְהַל בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, "אָסוּר לִי לִטְעוֹם רִאשׁוֹן! חָלִילָה לִי לְהִיתָקַע שָׁם לְבַד בְּגַן עֵדֶן, בְּלִי שֶׁהָאֲחֵרִים יֵדְעוּ אֵיפֹה נֶעְלַמְתִי וְאֵיךְ לְהַגִיעַ אֵלָי. אֶעֱבוֹר לְשָׁם אַחֲרוֹן, אַחֲרֵי שֶׁכּוּלָם כְּבָר יִהְיוּ שָׁם. לֹא. גַם לֹא כְּדַאי לִי לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹן, כִּי אָז אֶמְצָא אֶת עַצְמי לְבַדִי פֹּה בָּעוֹלָם הַמְסוּכָּן הַזֶה. זֶה לֹא יִהְיֶה נָעִים אֲפִילוּ לִזְמַן קָצָר. הֲכִי טוֹב אַחֲרֵי סַבָּא וְסַבְתָא וְלִפְנֵי אִימִי וְאָבִי."
כֵּן, אֵיזוֹ הַפְתָעָה הוּא הֵכִין לְסַבָּא אָדָם וְסַבְתָא חַוָה – וּבְדִיוּק בַּזְמַן. כִּי לְמָחֳרָת, כְּמִדֵי שָׁנָה, שׁוּב עָמַד לָצֵאת עִם אָבִיו לִרְאוֹתָם. וּבְתוֹם שִׁבְעַת יְמֵי הַמַסָע תַתְחִיל הַשִׁיבָה אֶל גַן הָעֵדֶן.
אֲבָל מַשֶׁהוּ הִטְרִיד אֶת אֱנוֹשׁ. בְּעֶצֶם, שְׁנֵי דְבָרִים.
רֵאשִׁית, הָרֵיחַ שֶׁל חֲתִיכַת הַפְּרִי הנוטף, הזהוב, הָיָה מָתוֹק וּמוֹשֵׁךְ מִכָּל תָמָר וּתְאֵנָה שֶׁטָעַם אֵי פַּעַם. כַּאֲשֶׁר הִתְקָרֵב לְהָרִיחַ, נִדְבַּק הַדְבַשׁ לִקְצֵה אַפּוֹ. הַאִם יַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפִּיתוּי עַד שֶׁיַגִיעַ אֶל סַבָּא וְסַבְתָא?
וְשֵׁנִית – הַאִם פְּרִי עֵץ הָאַל-דַעַת לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת דוֹחֶה וּמַגְעִיל, כְּדֵי שֶׁלֹא יִטְעֲמוּ מִמֶנוּ? אִם כָּךְ, אָז אוּלַי זֶה בִּכְלָל לֹא הָעֵץ שֶׁיַחְזִיר אוֹתָם לְגַן עֵדֶן?
אֱנוֹשׁ לֹא הִצְלִיחַ לְהִתְאַפֵּק – וְטָעַם רִאשׁוֹן.

אַחֲרֵי שָׁבוּעַ שׁוּב קִיבְּלוּ אָדָם וְחַוָה אֶת הָאוֹרְחִים בְּשִׂמְחָה וְשׁוּב שָׁלְחוּ אוֹתָם לִרְחוֹץ בָּאֲגַם עִם הַתַנִינִים.
הַלַיְלָה יָרַד וְהֵם יָשְׁבוּ מִסָבִיב לַמְדוּרָה. בַּשָׁמַיִם נִרְאָה יָרֵחַ דַקִיק שֶׁל מוֹלַד הַחוֹדֶשׁ. סַבָּא אָדָם סִיפֵּר אֶת סִפּוּרָיו. סָבְתָא חַוָה אָמְרָה: לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא.
אֱנוֹשׁ פָּרַס אֶת עֲטִיפַת הֶעָלִים. הוּא חָתַךְ אֶת הַתַפּוּחַ וְהֶרְאָה לָהֶם אֵיךְ לִטְבּוֹל פֶּלַח בִּדְבַשׁ.
"טַעַם גַן עֵדֶן!" אָמַר סַבָּא אָדָם וְלִיקֵק אֶת הָאֶצְבָּעוֹת.
"מַסְכִּימָה," אָמְרָה סָבְתָא חַוָה, מְלַקֶקֶת אֶת שְׂפָתֶיהָ, "בְּהֶחְלֵט טַעַם גַן עֵדֶן – אִילוּ הָיָה קַיָם גַן עֵדֶן. אֱנוֹשׁ – אַתָה מַבְטִיחַ שֶׁתָבִיא מִזֶה גַם בַּשָׁנָה הַבָּאָה?"