מְאוּכְזָב וּמְיוֹאָשׁ, שׁוּב בָּרַח מַקְס אֶל הַשֵׁינָה. חֲלוֹמוֹת מְשׁוּנִים חָלַם, וּכְשֶׁהִתְעוֹרֵר לֹא זָכַר כְּלוּם. הוּא רַק רָעַד מִפַּחַד, מִפְּנֵי מַשֶׁהוּ לֹא נוֹדָע. הָיָה עֲדַיִן חוֹשֶׁךְ, לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַׁחַר. הוּא הִסְתַכֵּל בַּחַלוֹן וְעָצַם אֶת עֵינָיו. אִם לֹא הַמַזָל הָרַע, אָז מַהוּ הַדָבָר שֶׁמִתְנַכֵּל לוֹ? אוּלַי זֶה שֵׁד, כְּמוֹ שֶׁגְבֶרֶת מַזָל חוֹשֶׁבֶת? מָה זֶה שֵׁד? וְאוּלַי זֶה מַשֶׁהוּ אַחֵר, כּוֹח אַחֵר. מִי יוֹדֵעַ.
"הַלְוַאי, הַלְוַאי, הַלְוַאי שֶׁ..." לָחַשׁ בְּכַוָנָה גְדוֹלָה.
בְּכָל יְמֵי חַיָיו, מַקְס מֵעוֹלָם לֹא אָמַר "הַלְוַאי שֶׁ" – אֶלָא תָמִיד קָם וְעָשָׂה. וְעַכְשָׁו, כָּלוּא בַּבּוֹר, לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת חוּץ מֵאֲשֶׁר לְבַקֵשׁ מִשְׁאָלָה – הַלְוַאי, הַלְוַאי. הַלְוַאי שֶׁאוֹתוֹ מַשֶׁהוּ חָזָק וְלֹא יָדוּעַ יִסְלַח לוֹ וְיוֹשִׁיעַ.
מַקְס כָּל כָּךְ רָצָה לְהַאֲמִין שֶׁיֵש בָּעוֹלָם מַשֶׁהוּ שֶׁיָכוֹל לְהַצִיל אוֹתוֹ.
רָצָה – וּמָצָא.
כַּאֲשֶׁר פָּקַח אֶת עֵינָיו, כִּמְעַט הִתְעַלֵף מֵהִתְרַגְשׁוּת. הָאוֹר בַּחַלוֹן הָיָה אָדוֹם, אוֹר הַדִמְדוּמִים שֶׁל הַשַׁחַר הָעוֹלֶה. קֶרֶן אוֹר אֲדוּמָה חָדְרָה פְּנִימָה וְהִטִילָה כֶּתֶם אָדוֹם עַל קִיר הַבּוֹר שֶׁמִמוּל. הַכֶּתֶם עָמַד בְּדִיוּק עַל צִיוּר הַתַרְנְגוֹל הַתָלוּי שָׁם עָקוּם עַל הַקִיר. הַצִיוּר מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַצַיָר גַבְרִיאֵל גַבְרָא.
מַקְס הַגָדוֹל נֶעֱמַד עַל רַגְלָיו בְּפִיק בִּרְכַּיִם. הַתַרְנְגוֹל הָאַדְמוֹנִי נָעַץ בּוֹ עֵינַיִם חוֹדְרוֹת, מַפְחִידוֹת, כּוֹעֲסוֹת. נוֹצוֹתָיו בָּעֲרוּ כָּאֵשׁ. הַכַּרְבּוֹלֶת מֵעַל לְרֹאשׁוֹ וְהַדִלְדוּלִים מִתַחַת לְצַוָארוֹ נִרְאוּ אֲדוּמִים כְּדָם. זֹאת קֶרֶן הַשֶׁמֶשׁ הָאֲדוּמָה שֶׁהֶעֱצִימָה אֶת הַצְבָעִים הָעַזִים שֶׁל הַצִיוּר.
מַקְס הַגָדוֹל הִרְגִישׁ כִּמְשׁוּתָק, שֶׁהַמַבָּט הַשׂוֹרֵף שֶׁל הַתַרְנְגוֹל יַהֲפוֹךְ אוֹתוֹ עוֹד רֶגַע לְאֶבֶן. הוּא מִיהֵר לְהַשְׁפִּיל אֶת רֹאשׁוֹ. וּמִתוֹךְ בֶּהָלָה וּבִלְבּוּל הֵגִיחָה בּוֹ הַמַחְשָׁבָה: לֹא יִתָכֵן שֶׁקֶרֶן הַשֶׁמֶשׁ הַאֲדוּמָה הֵאִירָה לְגַמְרֵי בְּמִקְרֶה דַוְקָא עַל הַתַרְנְגוֹל, כְּאִילוּ הִצְבִּיעָה עָלָיו בְּאֶצְבַּע! עַכְשָׁו הַכּוֹל בָּרוּר.
הַכּוֹל בָּא מֵהַתַרְנְגוֹל! הַתַרְנְגוֹל הַמִסְתוֹרִי הַזֶה.
בִּגְלַל הַתַרְנְגוֹל הַזֶה בָּרַח מִפֹּה הַצַיָר. וּבִגְלַל הַתַרְנְגוֹל הַזֶה חָטַף פֹּה הַמְשׁוֹרֵר דִיכָּאוֹן. וּבָרוּר שֶׁבִּגְלַל הַתַרְנְגוֹל הַזֶה מַקְס אֵינוֹ מַצְלִיחַ לָצֵאת לַחוֹפְשִׁי. זֶה נִרְאֶה רַק צִיוּר עַל בַּד, אֲבָל יֵשׁ לוֹ כּוֹח עָצוּם וְאַדִיר.
מַקְס הַגָדוֹל רָבַץ וְהִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ בְּיִרְאָה עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו הַקִדְמִיוֹת. בִּימֵי חַיָיו מַקְס תָמִיד נִיצֵחַ וְהִכְנִיעַ. עַכְשָׁו, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הוּא חָשׁ אֶת עַצְמוֹ כָּנוּעַ וּשְׁפַל רוּחַ. כָּנוּעַ בִּפְנֵי תַרְנְגוֹל שֶׁעַכְשָׁו נִרְאָה בְּעֵינָיו נוֹרָא וּמְלֵא הוֹד. וּבְעִיקָר נִרְאָה הַתַרְנְגוֹל זוֹעֵם וְזוֹעֵף. הַאִם יֶשְׁנָהּ בּוֹ גַם טִיפָּה שֶׁל רַחֲמִים?
מַקְס, שִׁינָיו נָקְשׁוּ בְּלִי שְׁלִיטָה: "תַרְנְגוֹל, תַרְנְגוֹל, אַתָה כָּל יָכוֹל, אַדִיר וְאָיוֹם וְנוֹרָא, חַלְצֵנִי הַיוֹם מִצָרָה." מַקְס לֹא הֵבִין מָה קוֹרֶה לוֹ. לָמָה כָּל בְּשָֹרוֹ וּשְׁרִירָיו וְגִידָיו מְשַׁקְשְׁקִים, וְלָמָה פַּרְוָתוֹ סוֹמֶרֶת, כָּל שַׂעֲרָה וְשַׂעֲרָה מִשׁוֹרֶש עַד קָצֶה.
"בְּבַקָשָׁה תַצִיל אוֹתִי, תַרְנְגוֹל אָדוֹם!" רָעַד קוֹלוֹ שֶׁל מַקְס הַגָדוֹל שֶׁהִרְגִישׁ עַכְשָׁו כֹּה קָטָן, "אִם תוֹצִיא אוֹתִי מִפֹּה אֶעֱשֶֹה כָּל מָה שֶׁתְצָוֶה עָלַי... אֲנִי מַבְטִיחַ."
"אָמַרְתָ מַשֶׁהוּ, מַקְס?"
מַקְס הַגָדוֹל נִבְהַל מְאוֹד. אֲבָל זֶה לֹא הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל הַתַרְנְגוֹל הָאָדוֹם אֶלָא שֶׁל הַצָב הַזָקֵן שֶׁהִתְעוֹרֵר מֵאֲחוֹרֵי הַדֶלֶת.
"שָׁמַעְתִי אוֹתְךָ אוֹמֵר מַשֶׁהוּ, מַקְס. אַתָה בְּסֵדֶר שָׁם?"
מַקְס הִתְבַּלְבֵּל. כְּאִילוּ נִקְרַע מִתוֹךְ חֲלוֹם וְחָזַר אֶל קַרְקַע הַמְצִיאוּת. הַצִיוּר כְּבָר לֹא הָיָה מוּאָר בְּאָדוֹם לוֹהֵט. קֶרֶן הַשֶׁמֶשׁ נֶעֶלְמָה מִן הַבּוֹר וּבַחוּץ הֵצִיץ בּוֹקֶר כְּחַלְחַל. מַקְס כְּבָר לֹא הָיָה לְגַמְרֵי בָּטוּחַ בְּכוֹחוֹ שֶׁל הַתַרְנְגוֹל. וּבְכָל זֹאת, מָה עוֹד נִשְׁאַר לוֹ חוּץ מִלְהַאֲמִין?
"הַתַרְנְגוֹל הָאָדוֹם..." לָחַשׁ מַקְס.
"אֵיזֶה תַרְנְגוֹל בָּרֹאשׁ שֶׁלְךָ? אַתָה בֶּאֱמֶת מַתְחִיל לְהִשְׁתַגֵעַ שָׁם, מַקְס! לֵךְ תִשְׁתֶה מַיִם!"
"הוּא הַתִקְוָה שֶׁלִי... הַתִקְוָה..."
"מַקְס הַגָדוֹל! לֹא תִקְוָה מְדַבֶּרֶת מִגְרוֹנְךָ אֶלָא דַוְקָא הַיֵאוּשׁ וְהַפַּחַד. אֲבָל אַל תִתְיָאֵשׁ, מַקְס, עוֹד יַגִיעַ הַזְמַן..."
חָלַף יוֹם, עָבַר לַיְלָה. וּבָא עוֹד יוֹם. וְגַם הַתַרְנְגוֹל לֹא הוֹשִׁיעַ. מַקְס כָּעַס עַל עַצְמוֹ, עַל תְמִימוּתוֹ. וּבְיִחוּד כָּעַס עַל הַתַרְנְגוֹל הַנוֹכֵל שֶׁשִׁיקֵר לוֹ.
בְּלִי לָחוּס עַל כּוֹחוֹתָיו הָאוֹזְלִים, נִיתֵר מַקְס וְהִסְתַעֵר עַל הַצִיוּר בְּצִיפּוֹרְנָיו. וְהַתַרְנְגוֹל – לא שָׂרַט בְּצִיפּוֹרְנָיו בַּחֲזָרָה, לֹא נִיקֵר בְּמָקוֹרוֹ. סִימָן בָּרוּר שֶׁהוּא רַק צֶבַע עַל בַּד, סְתָם צִיוּר בְּלִי שׁוּם כּוֹחַ.
הַצִיפּוֹרְנַיִם שֶׁל מַקְס קָרְעוּ בַּבַּד קֶרַע קָטָן. הַצִיוּר עֲדַיִן נִשְׁאַר תָלוּי עָקוּם, אֲבָל לַצַד הַנֶגְדִי.
שָׁעָה אֲרוּכָּה הִתְהַלֵךְ מַקְס בְּזָנָב נָפוּחַ מִזַעַם. לִבְסוֹף הִתְכַּרְבֵּל בְּתוֹךְ עַצְמוֹ וְנִרְדַם.