בַּדֶלֶת – מִי נִכְנָס רִאשׁוֹן?
וּמִי תָמִיד יוֹצֵא אַחֲרוֹן?
זֶה הַמַפְתֵחַ, הַמַפְתֵחַ שֶׁשָׁמוּר
תָמִיד בַּכִּיס שֶׁל מַר זַעֲרוּר.

הִנֵה אָבִיב, אָבִיב הִגִיעַ בָּא!
עַלִיז מַר זַעֲרוּר, אָבִיב זֶה מְסִיבָּה –
הוּא מְרַקֵד בֵּין גִבְעוֹלִים
וּמְקַפֵּץ בֵּין הַפְּרִיחוֹת
וּמִתְעוֹפֵף בְּגִלְגוּלִים
(לְגוֹבַה דֶשֶׁא, לְפָחוֹת!).

הוּא מִתְגַלְגֵל וּמִתְהַפֵּךְ,
וּכְמוֹ מַיִם מִמַשְׁפֵּךְ
הַמַפְתֵחַ מִן הַכִּיס –
נוֹשֵׁר
הוֹ רַק זֶה, רַק זֶה חָסֵר.

הַמַפְתֵחַ, אוּף, קִיבֵּל כְּנָפַיִם,
עָף בֵּין אֶרֶץ לְשָׁמַיִם,
אוּלַי גַם הוּא רָצָה פִּתְאוֹם
קְצָת אֶת הָאָבִיב לִטְעוֹם,
עָף לְאָנְשֶׁהוּ... ( וְנֶעְלַם ),
אָבַד אֵי שָׁם – וּלְעוֹלָם?

זַעֲרוּר לְיַד הַדֶלֶת.
יָד לַכִּיס. וְלֹא מוֹצֵא אֶת...
אוֹי חֲבָל חֲבָל חֲבָל
עַל מַפְתֵחַ שֶׁנָפַל,
אֵיזֶה מִין מַפְתֵחַ הוּא
שֶׁקוֹפֵץ כְּמוֹ קֶנְגוּרוּ?

מַר זַעֲרוּר אָז עַל בִּרְכָּיו כָּרַע,
זָחַל אֶת כָּל הַדֶרֶךְ חֲזָרָה.
בָּדַק כָּל בּוֹר, כָּל חוֹר
גַם מִלְפָנִים גַם מֵאָחוֹר.
הָפַךְ כָּל אֶבֶן וְכָל רֶגֶב,
כָּל גַרְגֵר שֶׁל חוֹל,
כָּל סֶדֶק וְכָל נֶקֶב
מֵעַל, מִתַחַת, מִיָמִין, מִשְׂמֹאל.

הוֹ מַפְתֵחַ, אוֹצָרִי,
פְּקַח אוֹזְנֶיךָ, שְׁמַע דְבָרִי,
אִם לֹא תֵצֵא מִן הַמַחְבּוֹא
הַבַּיְתָה לֹא אוּכַל לָבוֹא.

וּמָה כְּבָר יֵשׁ לִי? רַק בַּיִת קָט,
וּלְאִישׁ מִמֶנִי לֹא אִכְפַּת.
אַךְ הַמַפְתֵחַ לֹא רוֹצֶה
לֹא מוֹפִיעַ, לֹא יוֹצֵא.

וְרַק יְצוּרִים שׁוֹנִים וּמְשׁוּנִים
(כּוּלָם פִּיצְקָלֶה, פִּצְפּוֹנִים
הַקְטַנִים מֵחֲצִי הַגַפְרוּר)
רַק הֵם שָׁאֲלוּ אֶת הָאִישׁ הַקְטַנְטַן:
מָה אַתָה מְחַפֵּשׂ, זַעֲרוּר?
אָמַר:
זֶה חֵפֶץ קָטָן וְגָדוֹל הָאוֹבְדָן –

הִנֵה תֵאוּרוּ: אָרוֹךְ, רֹאשׁ חָלוּל
וְשִׁינָיו בְּרַגְלוֹ הָאַחַת.
קָפַץ מִכִּיסִי, עָשָׂה תַעֲלוּל,
מִי יוֹדֵעַ אֵיפֹה נָחַת.

אָמְרוּ לוֹ: אֲנַחְנוּ מִיָד מִתְגַיְסִים.
קָדִימָה! לַדֶרֶךְ! כּוּלָם מְחַפְּשִׂים!

וְאֵלֶה הֵם הַטִיפּוּסִים
אֲשֶׁר יָצְאוּ לְחִיפּוּשִׂים:

חֶלְזוֹנוֹת וְשַׁבְּלוּלִים,
שַׁיָרָה שֶׁל נְמָלִים.
שַׁפִּירִית אַחַת, מִין גְבֶרֶת,
וְתוֹלַעַת מְמַהֶרֶת.

פָּרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ,
גָמָל שְׁלֹמֹה הַמֶלֶךְ,
לְטָאַת לֵאָה אִימֵנוּ
וְאֶחָד ג'וּק לֶמֶךְ.

פַּרְפַּר. דְבוֹרַת כַּוֶרֶת.
שִׁלְשׁוּל (שֶׁזֶה תוֹלַעַת אֲדָמָה).
צְרָצַר וּבַת זוּגוֹ, צַרְצֶרֶת.
וְגַם –
מַקְלוֹן לְלֹא בָּשָׂר (אֲבָל עִם נְשָׁמָה).

כָּל אֵלֶה אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת
אֲפִילוּ לֹא בְּגַן חַיוֹת!

בְּלִי שׁוּם פְּרָס, בְּהִתְנַדְבוּת,
הֵם חִיפְּשׂוּ אֶת הָאָבוּד.

וְכַמוּבָן שֶׁבְּכָזֶה מִבְצָע
הַמַפְתֵחַ חִישׁ נִמְצָא.

~~~~