הַמְגוֹרָשׁ (ב')

"תִיק תִיק תַק..."

הַכִּרְכָּרָה הָלְכָה וְהִתְרַחֲקָה מִמֶנִי בַּדֶרֶךְ.

וּפִתְאוֹם תָפַסְתִי אֶת עַצְמִי – הֲרֵי אֲנִי כּוֹעֵס עַל הָאִישׁ הַזֶה וְרוֹצֶה לְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ בְּדִיוּק כְּמוֹ שֶׁמַלְאֲכֵי הַשָׁמַיִם כָּעֲסוּ עָלַי וְהֶעֱנִישׁוּ אוֹתִי. וּמֵאוֹתָהּ סִיבָּה בְּדִיוּק! הֵם כָּעֲסוּ מִפְּנֵי שֶׁגִילִיתִי אֶת דַעְתִי בְּכֵנוּת, וְגַם אֲנִי כּוֹעֵס עַל הָאִישׁ הַיָשָׁר הַזֶה רַק בִּגְלַל הַמַחְשָׁבוֹת שֶׁלוֹ!

לֹא, לֹא אֶתְנַהֵג כָּמוֹהֶם.

מִיָד מִיהַרְתִי לְהַשִׂיג אֶת הַכִּרְכָּרָה.

"...אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה," אָמַר הָרַכָּב, "אִם אֱלוֹהִים שֶׁלְךָ הוּא רַק חוּקֵי הַטֶבַע, אָז מִי מַקְשִׁיב לָנוּ, מִי עוֹזֵר וְסוֹלֵחַ לָנוּ?"

"אַתָה צוֹדֵק! חוּקֵי טֶבַע לֹא מַקְשִׁיבִים וְלֹא סוֹלְחִים – אֵין לָהֶם שׁוּם רֶגֶשׁ וְשׁוּם דֵעָה. לֹא אִיכְפַּת לָהֶם אִם טוֹב לָאָדָם אוֹ רַע לוֹ, הֵם לֹא מַעֲנִישִׁים וְלֹא נוֹתְנִים שָׂכָר..."

"אָז סְלַח לִי, אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה! הֲרֵי זֶה נוֹרָא, מָה שֶׁאַתָה אוֹמֵר!" הָרַכָּב, מֵרוֹב שֶׁהִזְדַעֲזֵעַ, מָשַׁךְ בַּמוֹשְׁכוֹת וְהַכִּרְכָּרָה כִּמְעַט עָצְרָה בַּחֲרִיקָה, "אִם לֶאֱלוֹהִים לֹא אִיכְפַּת וְאִם אֵין לְךָ פַּחַד מֵהָעוֹנֶשׁ שֶׁלוֹ – כָּל הָעוֹלָם יִתְמַלֵא פּוֹשְׁעִים! אֵין סִיבָּה שֶׁבְּרֶגַע זֶה לֹא תָקוּם וְתִרְצַח אוֹתִי וְתִשְׁדוֹד אֶת כַּסְפִּי!"

"בֶּאֱמֶת, לָמָה לֹא?!" חִיֵךְ שְׁפִּינוֹזָה, "אַגִיד לְךָ לָמָה לֹא. מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אָדָם יָשָׁר בְּתוֹכִי – וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מְפַחֵד מֵאֱלוֹהִים שֶׁיַעֲנִישׁ אוֹתִי."

"הִרְגַעְתָ אוֹתִי..." צָחַק הָרַכָּב הֶחָסוֹן אֶל הַנוֹסֵעַ הֶעָדִין, "כַּנִרְאֶה שֶׁבְּכָל זֹאת לֹא תִתְנַפֵּל עָלַי..."

הַסוּסִים דָהֲרוּ וְהָרַכָּב שָׁקַע בְּמַחְשָׁבוֹת. פִּתְאוֹם קָרָא בְּהִתְרַגְשׁוּת:

"בְּעֶצֶם... בְּעֶצֶם, אִם אֱלוֹהִים לֹא מִתְעָרֵב וְלֹא שׁוֹמֵעַ לָנוּ, אָז אֵין כָּל טַעַם לְהִתְפַּלֵל אֵלָיו... אֲבָל תַרְאֶה לִי אָדָם שֶׁלֹא מִתְפַּלֵל, בִּמְיוּחָד בְּעֵת צָרָה..."

שְׁפִּינוֹזָה הִרְהֵר קְצָת. "נָכוֹן, הַתְפִילָה דַוְקָא עוֹזֶרֶת, נוֹתֶנֶת הַרְגָשָׁה טוֹבָה. אֲבָל מָה שֶׁמַמָשׁ מַמָשׁ יָכוֹל לַעֲזוֹר לָאָדָם – זֶה הַמַדָע. כְּלוֹמַר, צָרִיךְ לִלְמוֹד וּלְהָבִין אֶת חוּקֵי הַטֶבַע וּלְהִשְׁתַמֵשׁ בָּהֶם לְטוֹבָתֵינוּ." .

לְפֶתַע נֶעֶצְבוּ פָּנָיו שֶׁל שְׁפִּינוֹזָה, וְהוּא לָחַשׁ: "בֶּן שֶׁבַע הָיִיתִי כַּאֲשֶׁר אִימִי הַטוֹבָה חָלְתָה בְּדַלֶקֶת רֵיאוֹת... חָלְתָה וְעָזְבָה אוֹתִי, אֶת אָבִי וְאֶת אָחִי וַאֲחוֹתִי... שׁוּם תְפִילָה לַשָׁמַיִם לֹא עָזְרָה... אֲבָל יוֹם אֶחָד אַנְשֵׁי הַמַדָע הַמְלוּמָדִים יִלְמְדוּ וְיַחְקְרוּ עַד שֶׁיִמְצְאוּ תְרוּפָה לַמַחֲלָה הָזֹאת. אֲנִי בָּטוּחַ בָּזֶה."

הָרַכָּב כִּמְעַט שָׁמַט אֶת הַמוֹשְׁכוֹת מִיָדָיו.

"גַם שְׁנֵי יְלָדַי הַקְטַנִים..." לָחַשׁ הָרַכָּב בִּכְאֵב רַב, וְשָׁתַק. הוּא שׁוּב שָׁקַע בְּהִרְהוּרִים.

"אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה, אַתָה אָדָם נֶחְמָד, וַחֲבָל לִי עָלֶיךָ. אֲבָל אֶת הַחֵרֶם וְהַגֵירוּשׁ הֵבֵאתָ אַתָה עַל עַצְמְךָ. לָמָה לְךָ לַחְשׁוֹב דְבָרִים כָּאֵלֶה? וְאִם כְּבָר, לָמָה שֶׁלֹא תִשְׁמוֹר אוֹתָם בַּלֵב וְלֹא תִסְתַבֵּךְ?..."

"לָמָה? מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מַאֲמִין שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת חוֹפְשִׁי – חוֹפְשִׁי לַחְשׁוֹב בְּעַצְמוֹ, חוֹפְשִׁי לְדַבֵּר עַל רַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים. זֶה רַק יָבִיא תוֹעֶלֶת לָאָדָם. אֲבָל יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁרַק הַדְבָרִים הַיְשָׁנִים וְהָעַתִיקִים טוֹבִים לָאָדָם. הֵם יִלָחֲמוּ בְּכָל מַחְשָׁבָה חֲדָשָׁה."

"וְאַתָה לֹא פּוֹחֵד מִצָרוֹת וּמְרִיבוֹת?"

"אֲדוֹנִי הָרַכָּב! הִסְתַכֵּל עַל הַדֶרֶךְ שֶׁבָּהּ הַכִּרְכָּרָה שֶׁלְךָ נוֹסַעַת – אֵלֶה שֶׁמִתְנַגְדִים לְרַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים הֵם כְּמוֹ הָאֲבָנִים וְהַבּוֹרוֹת בַּדֶרֶךְ שֶׁלְפָנֵינוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים קָדִימָה, קָדִימָה, לַמְרוֹת הַמִכְשׁוֹלִים."

הָרַכָּב הֵאֵט אֶת רִיצַת הַסוּסִים וְהִתְבּוֹנֵן בְּפָנָיו שֶׁל הַנוֹסֵעַ.

"אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה, אֲנִי מִתְפַּלֵא אֵיךְ אָדָם טוֹב וְעָדִין כָּמוֹךָ מוֹצֵא כּוֹחוֹת בִּשְׁבִיל כָּל זֶה... בִּשְׁבִיל... בִּשְׁבִיל לְשַׁנוֹת אֶת הָעוֹלָם..."

שְׁפִּינוֹזָה חִיֵךְ בְּנוֹעַם. "לְמַזָלִי, אֲנִי לֹא לְבַד. יֵשׁ לִי הַרְבֵּה חֲבֵרִים שֶׁחוֹשְׁבִים כָּמוֹנִי, גַם בַּאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת. וַאֲנַחְנוּ כָּל הַזְמַן כּוֹתְבִים זֶה לָזֶה מִכְתָבִים עַל הַמַחְשָׁבוֹת וְהָרַעְיוֹנוֹת שֶׁלָנוּ."

הָרַכָּב הֵאִיץ בַּסוּסִים.

"מִכָּל מָה שֶׁאָמַרְתָ, אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמִילָה 'חוֹפְשִׁי'. כָּךְ אֲנִי מַרְגִישׁ כְּשֶׁאֲנִי מִחוּץ לָעִיר... הַכִּרְכָּרָה טָסָה בַּדֶרֶךְ וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת בַּפָּנִים, וְזֶה עוֹשֶׂה לִי טוֹב... הוֹ, אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה, אַתָה בֶּאֱמֶת יָכוֹל לְהַרְגִיז אֲנָשִׁים עִם כָּל הַמַחְשָׁבוֹת הַמְשׁוּנוֹת שֶׁלְךָ... אֲבָל כָּל כָּךְ נָעִים לִי לְדַבֵּר אִיתְךָ, שֶׁלֹא שַׂמְתִי לֵב שֶׁכְּבָר הִגַעְנוּ לְרַיְנְסְבּוּרְג! זֶה הָרְחוֹב? זֶה הַבַּיִת שֶׁבּוֹ תָגוּר?"

הָרַכָּב עָזַר לְהַכְנִיס אֶת הַחֲפָצִים מֵהַכִּרְכָּרָה לַבַּיִת הַקָטָן. הוּא הִתְפַּעֵל מֵהַסְפָרִים הֶעָבִים וּמִמָה שֶׁהִנִיחַ שְׁפִּינוֹזָה עַל שׁוּלְחַן הָעֲבוֹדָה. הָיוּ שָׁם עַדְשׁוֹת זְכוּכִית, תַבְנִיוֹת, מִתְקָן מִסְתוֹבֵב, אַבְנֵי הַשְׁחָזָה, חוֹמְרֵי לִיטוּשׁ וְעוֹד מַכְשִׁירִים שׁוֹנִים וּמְשׁוּנִים.

"מָה אַתָה עוֹשֶׂה בְּאֵלֶה?" שָׁאַל הָרַכָּב, "אֲנִי מַכִּיר כֵּלִים שֶׁל נַגָר, סַנְדְלָר, חַיָט. כָּאֵלֶה לֹא רָאִיתִי."

"אֲנִי מְלַטֵשׁ עֲדָשׁוֹת," אָמַר שְׁפִּינוֹזָה, "זֹאת פַּרְנָסָתִי. וְזֹאת גַם תְרוּמָתִי לַמַדָע, לִבְנִיַת טֵלֶסְקוֹפִּים וּמִיקְרוֹסְקוֹפִּים... וְגַם לְשִׁיפּוּר הָרְאִיָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם..."

"עַל הַ–סְקוֹפִּים הָאֵלֶה לֹא אֶשְׁאַל, כִּי לֹא אָבִין..." אָמַר הָרַכָּב, "אַךְ אָמַרְתָ שִׁיפּוּר רְאִיָה, אָדוֹן שְׁפִּינוֹזָה?... אִשְׁתִי, הִתְקַלְקְלוּ לָהּ הָעֵינַיִם, וּמִזְמַן הִפְסִיקָה לְהַטְלִיא אֶת הַגַרְבַּיִם שֶׁלִי בְּחוּט וּמַחַט..."

"מָחָר, כְּשֶׁתַחְזוֹר לְפֹה עִם עוֹד אַרְגַז סְפָרִים, תָבִיא גַם אֶת אִשְׁתְךָ. בְּרָצוֹן אַתְקִין לָהּ מִשְׁקְפֵי רְאִיָה."

"אֱלוֹהִים אַדִירִים!" קָרָא הָרַכָּב, "זֶה יִהְיֶה נֵס אֲמִיתִי!"

~~~~