הָאָמָן בְּצַלְאֵל

בְּ

צַלְאֵל נוֹלַד בַּמִדְבָּר וּמִן הַמִדְבָּר נוֹלְדוּ מַעֲשֵׂי יָדָיו. מִן הַחוֹל וְהַסְלָעִים, מִן הַשִׂיחִים וְעַנְפֵי הָרוֹתֶם.

"מִי לִימֵד אוֹתְךָ, בְּצַלְאֵל?" שָׁאֲלָה אוֹתוֹ פַּעַם אִימוֹ. הִיא הִתְכַּוְנָה לְקִישׁוּטִים דְמוּיֵי עָלִים וּפְרָחִים וְכוֹכָבִים, וְצוּרוֹת מִצוּרוֹת שׁוֹנוֹת וּמֵחוֹמָרִים שׁוֹנִים.

"אִישׁ לֹא לִימֵד אוֹתִי, אִימִי. אֲנִי רוֹאֶה בְּדִמְיוֹנִי מַשֶׁהוּ יָפֶה, הוֹלֵךְ מֵאֲחוֹרֵי הַסוּכָּה וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ."

אִימוֹ – נַעֲמָה בַּת עֲדִיאֵל – תָלְתָה אֶת דִבְרֵי הַנוֹי בַּסוּכָּה. הֵם הָיוּ יָפִים בְּעֵינֶיהָ. לֹא כֵן בְּעֵינֵי אָבִיו שֶׁל בְּצַלְאֵל, אוּרִי בֶּן–חוּר.

"הַבּוֹץ הַיָבֵשׁ הַזֶה? שׁוּם דָבָר לֹא יָפֶה בּוֹ." הָיָה רוֹטֵן.

"נַסֵה לְהָבִין אֶת אָבִיךָ," אָמְרָה נַעֲמָה לִבְצַלְאֵל, "עֲבָדִים הָיִינוּ בְּמִצְרַיִם. שָׁם רָאִינוּ מֵרָחוֹק אֶת הָאַרְמוֹנוֹת וְהַמִקְדָשִׁים הַמְפוֹאָרִים. הֵם הָיוּ עֲשׂוּיִים מִשַׁיִשׁ מַבְרִיק וּצְבוּעִים בִּצְבָעִים מַרְהִיבִים. הַסְפִינוֹת שֶׁשָׁטוּ בַּנָהָר הָיוּ מְעוּטָרוֹת בְּזָהָב וְאַרְגָמָן. וְהַקְצִינִים הַמִצְרִיִים לָבְשׁוּ מַדִים צִבְעוֹנִיִים עִם עִיטוּרֵי נְחוֹשֶׁת מְמוֹרֶקֶת. הִנֵה," הִיא הוֹסִיפָה בְּלַחַשׁ, "הַבֵּט בַּפֶּרַח הַנִפְלָא וְהַצָנוּעַ הַזֶה שֶׁעָשִׂיתָ מִבּוֹץ וּזְרָדִים. אִילוּ רַק צִיפִּיתָ אוֹתוֹ בְּזָהָב אוֹ צָבַעְתָ אוֹתוֹ בִּצְבָעִים יְקָרִים וְצוֹעֲקִים, אָבִיךְ הָיָה חוֹשֵׁב אַחֶרֶת. בְּעֵינָיו, יָפֶה זֶה רַק מָה שֶׁיָקָר וְנוֹצֵץ וְצִבְעוֹנִי."

זָהָב לֹא הָיָה לִבְצַלְאֵל. גַם לֹא צְבָעִים יְקָרִים. הוּא לֹא יָדַע אֵיךְ לְהָכִין צְבָעִים כְּמוֹ שֶׁיָדְעוּ הַמִצְרִים. הֵם הֵכִינוּ אוֹתָם מֵחוֹמָרִים שֶׁבָּאֲדָמָה אוֹ מִן הַצוֹמֵחַ אוֹ מִסוּגִים נְדִירִים שֶׁל תוֹלָעִים וְחֶלְזוֹנוֹת.

יוֹם אֶחָד הֵכִין בְּצַלְאֵל שַׁרְשְׁרָאוֹת נוֹי מִכַּפּוֹת תְמָרִים. בְּעוֹדוֹ חוֹתֵךְ וְגוֹזֵר, הוֹפִיעַ אָבִיו וּבִיקֵשׁ מִמֶנוּ לְקוֹשֵׁשׁ זְרָדִים בִּשְׁבִיל הָאֵשׁ. מִיָד הִנִיחַ בְּצַלְאֵל אֶת מְלַאכְתוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן אָבִיו. אַךְ פִּתְאוֹם נָשְׁבָה רוּחַ, וְכָל הָרְצוּעוֹת שֶׁהִסְפִּיק לַחְתוֹךְ עָפוּ וְהִתְפַּזְרוּ לְכָל עֵבֶר. בְּצַלְאֵל רָץ קוֹדֶם לֶאֱסוֹף אוֹתָן וּלְהַצִיל אֶת עֲמָלוֹ. אָבִיו כָּעַס עָלָיו.

"יֵשׁ לְךָ דְבָרִים יוֹתֵר חֲשׁוּבִים מִן הָאֵשׁ! לֹא אֶסְלַח לְךָ!"

אֲבָל נַעֲמָה בַּת עֲדִיאֵל הִרְגִיעָה אוֹתוֹ בְּדִבְרֵי נוֹעַם וְהוּא סָלַח.

בְּפַעַם אַחֶרֶת בִּיקֵשׁ הָאָב מִבְּנוֹ לְהָבִיא מַיִם בַּכַּד מִן הַמַעְיָן הַמְרוּחָק. בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיוּ יָדָיו שֶׁל בְּצַלְאֵל טְבוּלוֹת בְּחוֹמֶר בּוֹצִי. עַד שֶׁנִיגֵב אֶת יָדָיו כְּבָר קָצַף עָלָיו אָבִיו.

"יֵשׁ לְךָ דְבָרִים יוֹתֵר חֲשׁוּבִים מִן הַמַיִם! הַפַּעַם בֶּאֱמֶת לֹא אֶסְלַח לְךָ!"

וְשׁוּב פִּיְסָה אוֹתוֹ נַעֲמָה בַּת עֲדִיאֵל, וְהוּא שׁוּב סָלַח.

הָיוּ אֵלֶה שְׁנוֹת הַנְדוּדִים בַּמִדְבָּר. הָעָם גָר בְּסוּכּוֹת, וּכְשֶׁנִשְׁמְעָה תְרוּעַת הַחֲצוֹצְרָה הָיָה כָּל הַמַחֲנֶה מִתְקַפֵּל. בְּחִיפָּזוֹן הֵכִינוּ אֶת צֵידַת הַדֶרֶךְ, שַׂקִים וּצְרוֹרוֹת. בְּצַלְאֵל וְאִימוֹ הָיוּ אוֹסְפִים לְתוֹךְ שַׂק גַם אֶת כָּל הַקִישׁוּטִים. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁמְעָה הַתְרוּעָה הַשְׁנִיָה יָצְאוּ לַדֶרֶךְ.

"רַק אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִסְחוֹב גַם שַׂק גָדוֹל וּמְיוּתָר!" הָיָה אוּרִי בֶּן–חוּר מִתְלוֹנֵן, אֲבָל סוֹלֵחַ.

הַקִישׁוּטִים הָלְכוּ וְהִתְרַבּוּ. בַּתְחִילָה הֵם מִילְאוּ רַק שַׂק אֶחָד, אַחַר כָּךְ שְׁנַיִם. בַּשְׁלִישִׁי אוּרִי בֶּן–חוּר עֲדַיִן רַק נָהַם וְרָעַם.

עַד שֶׁקָרָה הַמִקְרֶה עִם לֶחֶם הַמָן.

בְּכָל בּוֹקֶר הִמְטִירוּ הַשָׁמַיִם אֶת הַמָן עַל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. עָגוֹל וְשָׁטוּחַ הָיָה, כְּמוֹ פִּיתָה קְטַנָה, צִבְעוֹ לָבָן בַּחוּץ וּבִפְנִים, וְטַעֲמוֹ כְּצַפִּיחִית. כָּל אֶחָד לִיקֵט מִמֶנוּ אֶת הַכַּמוּת הַדְרוּשָׁה לוֹ רַק לְאוֹתוֹ יוֹם, כְּדֵי לִשְׂבּוֹעַ. וְאִם נִשְׁאַר מָן מְיוּתָר, חוֹבָה הָיָה לְהַשְׁלִיכוֹ אֶל מִחוּץ לַמַחֲנֶה בְּמִגְרַשׁ הָאַשְׁפַּתוֹת.

יוֹם אֶחָד קָרָא אוּרִי בֶּן–חוּר לִבְצַלְאֵל שֶׁיְסַלֵק מִן הַסוּכָּה אֶת שְׁיָרֵי הַמָן. קָרָא וְקָרָא, אֲבָל הַיֶלֶד אֵינֶנוּ. וְהִנֵה בְּצַלְאֵל בָּא וּבְיָדָיו אֶבֶן לְבָנָה וְרַכָּה, כְּבֵדָה לְמַדַי. הוּא הֵבִיא אוֹתָהּ מֵרָחוֹק כְּדֵי לְגַלֵף מִמֶנָהּ צוּרוֹת.

"מָה?" סִינֵן הָאָב מִפִּיו, "מֵהַיוֹם נִסְחַב גַם אֲבָנִים כָּאֵלֶה? דַי. מַסְפִּיק עִם הַשְׁטוּיוֹת שֶׁל בְּצַלְאֵל."

הַפַּעַם הוּא לֹא צָעַק.

הוּא תָחַב אֶת כָּל "הַשְׁטוּיוֹת שֶׁל בְּצַלְאֵל" לְתוֹךְ אַרְבָּעָה שַׂקִים. שְׁנֵי שַׂקִים הֶעֱמִיס עַל כְּתֵפָיו וְיָצָא מִן הַסוּכָּה לְהַשְׁלִיכָם בְּמִגְרַשׁ הָאַשְׁפַּתוֹת.

בְּצַלְאֵל וְאִימוֹ הִסְתַכְּלוּ זֶה בְּזוֹ בְּצַעַר. הֵם לֹא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת דָבָר. רַק חִיכּוּ בִּדְמָמָה. וְהִנֵה הוּא חָזַר, הַשַׂקִים הָרֵיקִים בְּיָדָיו, וְהוּא מְנוֹפֵף בְּאֶגְרוֹפוֹ וְרוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו. לָמָה הוּא כּוֹעֵס יוֹתֵר מִקוֹדֶם?

לְהַפְתָעָתָם הֵם רָאוּ אֶת סַנְדָלָיו וְאֶת שׁוּלֵי בִּגְדוֹ מְלוּכְלָכִים בִּשְׁלַל צְבָעִים. יָרוֹק וְאָדוֹם, כָּחוֹל וְצָהוֹב. צְבָעִים עַזִים וּבוֹהֲקִים כָּאֵלֶה לֹא רָאָה בְּצַלְאֵל בַּמִדְבָּר מִיָמָיו! מֵאַיִן הַצְבָעִים הַנֶהְדָרִים הָאֵלֶה?

"דָרַכְתִי עַל מַשֶׁהוּ!" רָגַז הָאָב וְיָצָא לִזְרוֹק גַם אֶת שְׁנֵי הַשַׂקִים הַנוֹתָרִים.

בְּצַלְאֵל עָקַב אַחֲרָיו מֵרָחוֹק, וּכְשֶׁהִגִיעוּ אֶל מִגְרַשׁ הָאַשְׁפַּתוֹת, הִתְקָרֵב וְהִסְתַתֵר מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ.

הַמִגְרָשׁ הָיָה מְכוּסֶה בַּמָן הַלָבָן. אַךְ בַּקָצֶה הָרָחוֹק רָאָה בְּצַלְאֵל כְּתָמִים צִבְעוֹנִיִים. אָבִיו פָּסַע בְּתוֹךְ הַלוֹבֶן, שְׁנֵי הַשַׂקִים עַל גַבּוֹ. תָמִיד, כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ כּוּלָם, הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶת שְׁיָרֵי הַמָן קָרוֹב בְּשׁוּלֵי הַמִגְרָשׁ, וְלֹא נִכְנַס פְּנִימָה. אֲבָל הַפַּעַם חָצָה אֶת הַמִגְרָשׁ כְּדֵי לִזְרוֹק אֶת הַשַׂקִים רָחוֹק, בְּמָקוֹם שֶׁאִישׁ לֹא יִמְצָא אֶת "הַשְׁטוּיוֹת שֶׁל בְּצַלְאֵל".

וְהִנֵה, כְּכָל שֶׁהֶעֱמִיק לִצְעוֹד, פָּקְעוּ תַחַת רַגְלָיו כִּיסֵי מָן יְשָׁנִים שֶׁתָסְסוּ בַּשֶׁמֶשׁ, וְהִשְׁאִירוּ עַל הַלוֹבֶן טְבִיעוֹת רַגְלַיִם צִבְעוֹנִיוֹת. כַּאֲשֶׁר חָזַר אָבִיו אֶל הַמַחֲנֶה, כְּשֶׁהוּא שׁוּב מְלוּכְלָךְ בִּצְבָעִים, הִמְתִין בְּצַלְאֵל עַד שֶׁיֵלֵךְ. וְאָז נִיגַשׁ לִרְאוֹת מִקָרוֹב. וּפִתְאוֹם הֵבִין: שְׁיָרֵי הַמָן הַמְרוּחָקִים, אֵלֶה שֶׁכְּבָר שָׁהוּ בַּשֶׁמֶשׁ זְמַן רַב, הָפְכוּ לְכִיסֵי מִיץ נְפוּחִים. הַמָן הַמְקוּלְקָל נִשְׁאַר לָבָן מִבַּחוּץ, אַךְ בִּפְנִים תָסַס וְהָפַךְ לְנוֹזֵל צִבְעוֹנִי עַז.

עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֶחְשִׁיךְ, מִיהֵר בְּצַלְאֵל לְהַשִׂיג גִבְעוֹלִים מְיוּחָדִים שֶׁיְשַׁמְשׁוּ לוֹ לְמִכְחוֹלִים (הוּא כַּנִרְאֶה הִשְׁתַמֵשׁ בְּגִבְעוֹלִים שֶׁל אַרְבְּעוֹנִי שָׂעִיר הַצוֹמֵחַ בַּמִדְבָּר, אַךְ זֹאת צָרִיךְ עוֹד לַחְקוֹר).

וּבַבּוֹקֶר רָץ אֶל הַמִגְרָשׁ. בַּצַד הַחַד שֶׁל הַגִבְעוֹל הוּא הִשְׁתַמֵשׁ כְּדֵי לִדְקוֹר וּלְבַקֵעַ אֶת הַכִּיסִים הַנְפוּחִים. וְאֶת הַצַד הַשָׂעִיר שֶׁל הַגִבְעוֹל טָבַל בְּתוֹךְ נוֹזֵל הַצֶבַע. הוּא צָבַע כַּמָה מִן הַקִישׁוּטִים, בַּתְחִילָה כָּל קִישׁוּט בְּצֶבַע אֶחָד. אַחַר כָּךְ לָמַד לִצְבּוֹעַ בִּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה צְבָעִים. אֶת הַשַׁרְשְׁרָאוֹת, לְמָשָׁל, צָבַע בְּכָל הַצְבָעִים.

בְּצַלְאֵל גִילָה דָבָר מְעַנְיֵן. לְפִי צוּרַת הַפִּיזּוּר שֶׁל כִּתְמֵי הַצֶבַע בַּמִגְרָשׁ, הוּא הֵבִין שֶׁיֵשׁ קֶשֶׁר בֵּין הַצְבָעִים הַשׁוֹנִים לְבֵין יְמֵי הַשָׁבוּעַ. כָּךְ יָדַע כִּי מָן שֶׁלִיקְטוּ אוֹתוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, הִתְקַלְקֵל וְנַעֲשָׂה בִּפְנִים אָדוֹם, וְאִילוּ מָן שֶׁל יוֹם שֵׁנִי נֶהְפַּךְ לְיָרוֹק, וְכֵן הָלְאָה עַד יוֹם שִׁישִׁי – כָּחוֹל, צָהוֹב, שָׁחוֹר וְלָבָן. עִרְבּוּב שֶׁל יְמֵי רִאשׁוֹן וּרְבִיעִי נָתַן לוֹ כָּתוֹם! אַךְ לְהָבִין אֵיךְ נוֹצַר הַקֶשֶׁר בֵּין הַצֶבַע לַיוֹם – זֶה כְּבָר הָיָה מֵעַל כּוֹחוֹתָיו.

בְּצַלְאֵל חַד חִידָה לְאִימוֹ.

"מָה זֶה לָבָן בַּחוּץ וּבִפְנִים אָדוֹם, אוֹ יָרוֹק, אוֹ כָּחוֹל, אוֹ צָהוֹב?"

הִיא לֹא נִיחֲשָׁה. הוּא הוֹבִיל אוֹתָהּ אֶל מֵאֲחוֹרֵי הַמִגְרָשׁ, שָׁם הֶחְבִּיא אֶת הַקִישׁוּטִים שֶׁצָבַע.

נַעֲמָה בַּת עֲדִיאֵל הִתְפַּעֲלָה מְאוֹד. הֵם הָיוּ מַרְהִיבִים. עֲשׂוּיִים בְּדִיוּק כְּמוֹ קוֹדֶם מִבּוֹץ מְיוּבָּשׁ בַּשֶׁמֶשׁ, מִזְרָדִים, מֵאֲבָנִים, מִקִרְעֵי בַּד – אֲבָל עַכְשָׁו הָיוּ מְשׁוּחִים בְּצֶבַע.

"לְהַחְזִיר אוֹתָם לַסוּכָּה שֶׁלָנוּ – אָסוּר," הִרְהֲרָה נַעֲמָה בְּקוֹל וְעֵינֶיהָ נָצְצוּ בְּשׁוֹבְבוּת. "נָכוֹן, בְּצַלְאֵל, אָסוּר לְהַמְרוֹת אֶת פִּי הָאָב. אֲבָל גַם אָסוּר לָנוּ לְהַשְׁאִיר אוֹתָם זְרוּקִים בָּאַשְׁפַּתוֹת..."

"מָה נַעֲשֶׂה, אִימִי?"

"אַל תְגַלֶה לְאִישׁ..."

הֵם קָמוּ בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה, וּבַסֵתֶר הֵבִיאוּ לַמַחֲנֶה אֶת הַקִישׁוּטִים שֶׁבְּצַלְאֵל הִסְפִּיק לִצְבּוֹעַ. וּבְשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט עָבְרוּ מִסוּכָּה לְסוּכָּה וְתָלוּ קִישׁוּט אֶחָד עַל כָּל סוּכּוֹת הַשְׁכֵנִים, מִבַּחוּץ. רַק עַל הַסוּכָּה שֶׁלָהֶם לֹא תָלוּ כְּלוּם.

לְמָחֳרָת נֶעֱלְמוּ כָּל הַקִישׁוּטִים שֶׁנִתְלוּ בַּלַיְלָה עַל הַסוּכּוֹת. בְּצַלְאֵל וְאִימוֹ שָׁמְעוּ אֶת הַשְׁכֵנִים מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם.

אֶחָד אָמַר: "גַם אַתֶם מְצָאתֶם בַּבּוֹקֶר מַשֶׁהוּ יָפֶה בַּחוּץ? גַם אֲנִי תָלִיתִי אוֹתוֹ בִּפְנִים. מוּזָר, אֵיךְ זֶה הִגִיעַ אֵלֵינוּ?"

אָמַר שֵׁנִי: "זֶה בִּכְלָל לֹא מוּזָר. לֶחֶם הַמָן יוֹרֵד אֵלֵינוּ מִן הַשָׁמַיִם כְּדֵי שֶׁנִשְׂבַּע וְלֹא נִרְעַב. גַם הַקִישׁוּטִים הָאֵלֶה יָרְדוּ אֵלֵינוּ מִשָׁמַיִם, כְּדֵי לְהַנְעִים לָנוּ בְּתוֹךְ הַסוּכּוֹת וְהַנֶפֶשׁ תִשְׂבַּע!"

אָמַר שְׁלִישִׁי: "הַלְוַואי שֶׁהַשָׁמַיִם יוֹסִיפוּ לְהוֹרִיד עוֹד וָעוֹד נוֹי לַסוּכָּה!"

וְאוֹמְנָם, בְּצַלְאֵל הוֹסִיף לְהַשְׁאִיר לָהֶם הַפְתָעוֹת מִדֵי לַיְלָה. כָּל עוֹד הַמַחֲנֶה עֲדַיִן חָנָה וְלֹא זָז מִמְקוֹמוֹ, הִמְשִׁיךְ בְּצַלְאֵל לִצְבּוֹעַ אֶת כָּל הַקִישׁוּטִים שֶׁאָבִיו זָרַק. הוּא עָבַד בַּמִגְרָש בַּסֵתֶר. וּבַסֵתֶר, בַּלַיְלָה, הֵבִיא אוֹתָם וְתָלָה עַל סוּכּוֹת הַשְׁכֵנִים.

בּוֹקֶר אֶחָד שָׁמַע אוּרִי בֶּן–חוּר אֶת הַשְׁכֵנִים מְדַבְּרִים עָלָיו.

"כָּל אֶחָד מֵאִיתָנוּ כְּבָר קִיבֵּל נוֹי סוּכָּה מִשָׁמַיִם," הִתְלַחֲשׁוּ הַשְׁכֵנִים, "רַק הוּא, אוּרִי בֶּן–חוּר..."

דִבְרֵיהֶם זִעְזְעוּ אוֹתוֹ.

נָכוֹן, הוּא הַיָחִיד שֶׁלֹא קִיבֵּל שׁוּם קִישׁוּט צִבְעוֹנִי מִשָׁמַיִם. הָיוּ שְׁכֵנִים שֶׁכְּבָר קִיבְּלוּ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים!

'וּמָה אִיתִי? גַם לִי מַגִיעַ! לָמָה, לָמָה, מָה חֶטְאִי? הַאִם הֵם צַדִיקִים וַאֲנִי רָשָׁע?'

הוּא פִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְלֹא מָצָא שֶׁחָטָא בְּמַשֶׁהוּ.

קָרָא אוּרִי בֶּן–חוּר לְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ, הִצְבִּיעַ עַל קִירוֹת הַסוּכָּה הָרֵיקִים וְדִיבֵּר אֲלֵיהֶם בְּכַעַס.

"כּוּלָם מְקַבְּלִים וְרַק אֲנַחְנוּ לֹא... וְעַכְשָׁו, מִי מִכֶּם שֶׁחָטָא – יָקוּם וְיוֹדֶה מִיָד! נִתְפַּלֵל לְמַעֲנוֹ, אוּלַי יִסָלַח לָנוּ וְנִזְכֶּה גַם אֲנַחְנוּ בְּמַתְנַת הַשָׁמַיִם."

מַבָּטוֹ נָדַד מֵאֶחָד לְאֶחָד. כָּל אֶחָד הָיָה חָשׁוּד.

נַעֲמָה בַּת עֲדִיאֵל קָמָה וּבִיקְשָׁה מֵאוּרִי בֶּן–חוּר לָצֵאת אִיתָהּ הַחוּצָה.

הוּא זָעַם. הוּא צָעַק. "גַלִי לִי מִיָד, נַעֲמָה, מָה פִּשְׁעֵךְ?"

נַעֲמָה גִילְתָה לוֹ הַכּוֹל. אֶת מָה שֶׁהוּא מְבַקֵשׁ עַכְשָׁו מִשָׁמַיִם – הוּא עַצְמוֹ זָרַק לְאַשְׁפַּתוֹת.

אוּרִי בֶּן–חוּר הִתְהַלֵךְ הָלוֹךְ וָשׁוֹב, לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת עִם עַצְמוֹ, אֵיךְ לְהוֹדוֹת שֶׁטָעָה.

לְבַסוֹף הִשְׁפִּיל מְעַט אֶת רֹאשׁוֹ וְלָחַשׁ. "וּבְכָל זֹאת צָדַקְתִי. כֵּן, צָדַקְתִי! יָדַעְתִי שֶׁמִישֶׁהוּ מֵאִיתָנוּ חָטָא..."

בַּיָמִים הַבָּאִים הָיוּ תְלוּיִים קִישׁוּטִים גַם בַּסוּכָּה שֶׁל אוּרִי בֶּן–חוּר.

~~~~