גַנָבִים בַּלָיְלָה

בִּ

שְׁכוּנַת "שֶׁבֶת–אַחִים" הִתְכּוֹנְנוּ לְבוֹא הַחוֹרֶף. אָטְמוּ גַגוֹת, חִיזְקוּ תְרִיסִים. לְתָמִימִי צָמַח מַעֲטֶה פַּרְוָה חָדָשׁ, עָבֶה.

מִירְצָ'ה נִיקָה אֶת תַנוּר הַחִימוּם וּמִילֵא אוֹתוֹ בְּנֶפְט* שֶׁקָנָה בְּתַחֲנַת הַדֶלֶק. הוּא אִיוְרֵר אֶת מְעִיל הַחוֹרֶף וְאֶת הַסְוֶדֶרִים, אַחֲרֵי שֶׁנִיעֵר אוֹתָם מִן הַנַפְטָלִין, זֶה הַחוֹמֶר עִם הָרֵיחַ הַמַר הַמָגֵן עַל הַבְּגָדִים מִפְּנֵי הָעָשׁ. הוּא תִיקֵן חוֹרִים בְּגַרְבֵּי הַצֶמֶר, תִיקֵן חִישׁוּר שָׁבוּר בַּמִטְרִיָה וְהֵכִין אֶת זוּג הַמַגָפַיִם.

זֶה קָרָה אַחֲרֵי חֲצוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁמִירְצָ'ה הָיָה בַּעֲבוֹדָה בְּמִשְׁמֶרֶת הַלַיְלָה. תָמִימִי הִתְעוֹרֵר פִּתְאוֹם. הוּא הִתְיַשֵׁב דָרוּךְ בַּמִיטָה, זָקַף אוֹזֶן. כָּל הַשְׁכוּנָה יָשְׁנָה. אַךְ בְּתוֹךְ הַדְמָמָה נִשְׁמְעוּ בְּבֵרוּר רְחָשִׁים לְיַד שַׁעַר הָעֵץ בַּכְּנִיסָה. תָמִימִי יָדַע: מִישֶׁהוּ מֵסִיר עַכְשָׁו אֶת חוּט הַבַּרְזֶל מֵעַל הַמַסְמֵר הֶחָבוּי. הַשַׁעַר נִפְתַח בַּחֲרִיקָה.

תָמִימִי לֹא שָׁלַט בַּרַעַד שֶׁל גוּפוֹ. זֶה הָיָה חָזָק מִמֶנוּ. לִיבּוֹ הָלַם. לְשׁוֹנוֹ יָבְשָׁה. הוּא מִיהֵר לְהִתְחַבֵּא מִתַחַת לַמִיטָה וְהֵצִיץ מִשָׁם בַּחֲצִי עַיִן. כָּל הַבִּיטָחוֹן שֶׁהִתְחִיל לְקַבֵּל בִּשְׁלוֹשִׁים הַיָמִים אֵצֶל מִירְצָ'ה, נֶעְלַם כְּלֹא הָיָה.

תָמִימִי שָׁמַע צְעָדִים בַּמִסְדְרוֹן הָאָרוֹךְ, אַחַר כָּךְ בַּחָצֵר. וְאָז, מִבַּעַד לְרִיבּוּעֵי הַזְכוּכִית שֶׁבַּדֶלֶת רָאָה שְׁתֵי צְלָלִיוֹת שֶׁל רָאשִׁים. הַדֶלֶת נִפְתְחָה וּשְׁתֵי דְמוּיוֹת עָמְדוּ בַּחֶדֶר. הֵם הֵאִירוּ בְּפָנָסֵי כִּיס. שְׁנֵי הַפּוֹלְשִׁים הָיוּ רָזִים, נְמוּכֵי קוֹמָה. נְעָרִים, כִּמְעַט יְלָדִים. הֵם לָבְשׁוּ חוּלְצוֹת גְדוֹלוֹת מִן הַמִידָה שֶׁלָהֶם. בִּמְקוֹם מְעִיל אוֹ סְוֶדֶר לָבְשׁוּ חוּלְצָה עַל חוּלְצָה.

לְפִי הָרְעָשִׁים, הֵבִין תָמִימִי שֶׁהֵם מוֹצִיאִים דְבָרִים מִתוֹךְ הָאָרוֹן. הוּא יָדַע שֶׁעָלָיו לִנְבּוֹחַ, הוּא רָצָה לִנְשׁוֹךְ, לְגָרֵשׁ אֶת הַזָרִים.

יָדַע, רָצָה, אֲבָל הַפַּחַד הָיָה גָדוֹל מִדַי.

"הוּא מְנַגֵן!" לָחַשׁ אַחַד הַזָרִים אֶל חֲבֵרוֹ וְהֵאִיר בְּפָנָסוֹ עַל מַפּוּחִית הַפֶּה הַיָפָה שֶׁעַל הַשִׁידָה. אַךְ הֵם לֹא נָגְעוּ בַּכְּלִי.

"צָרִיךְ לִהְיוֹת פֹּה כֶּלֶב!" לָחַשׁ הַשֵׁנִי וְהִצְבִּיעַ עַל הָרְצוּעָה וְעַל קוֹלָר הַצַוָארוֹן הַכָּחוֹל שֶׁל תָמִימִי.

תָמִימִי הִתְחַבֵּא עָמוֹק וְנִדְחַק עַד הַקִיר.

"אִם לֹא נַדְלִיק אֶת הַחַשְׁמַל לֹא נִמְצָא אֶת זֶה," לָחַשׁ אַחַד הַנְעָרִים וְהִדְלִיק אֶת הָאוֹר.

"מָצָאתִי, הִנֵה זֶה פֹּה." אָמַר הַשֵׁנִי. וְתָמִימִי שָׁמַע אוֹתָם גוֹרְרִים מִן הַחֶדֶר מַשֶׁהוּ מַתַכְתִי. הוּא נִיחֵשׁ שֶׁזֶה תַנוּר הַחִימוּם.

הַשְׁנַיִם יָצְאוּ לַחָצֵר עִם כָּל הַדְבָרִים שֶׁלָקְחוּ וְגִישְׁשוּ אֶת דַרְכָּם בַּמִסְדְרוֹן הַצַר. הֵם סָגְרוּ אֶת הַשַׁעַר בִּטְרִיקָה שְׁקֵטָה, אַךְ לֹא סָגְרוּ בְּחוּט הַבַּרְזֶל.

הַגַנָבִים נֶעְלְמוּ עִם שְׁלָלָם.

שׁוּב הִשְֹתָרֵר שֶׁקֶט בַּבַּיִת.

תָמִימִי יָצָא מִתַחַת לַמִיטָה. הוּא הִתְבַּיֵשׁ מְאוֹד.

'מָה אֶעְשֶֹה עַכְשָׁו? לֹא שָׁמַרְתִי עַל הַבַּיִת שֶׁל מִירְצָ'ה. לֹא הֵעַזְתִי לְצַיֵץ. רַק לְעַצְמִי דָאַגְתִי. מִירְצָ'ה הַטוֹב עוֹשֶֹה הַכּוֹל בִּשְׁבִילִי – וַאֲנִי, מָה אֲנִי עוֹשֶֹה בִּשְׁבִיל מִירְצָ'ה? אֲנִי לֹא נֶאֱמָן לוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא נֶאֱמָן לִי. בִּגְלָלִי גָנְבוּ מִמֶנוּ. מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה נֶזֶק גָרַמְתִי לָאִישׁ הַטוֹב הַזֶה. מֵעַכְשָׁו גַם הוּא כְּבָר לֹא יִרְצֶה אוֹתִי, כְּמוֹ הַצַיָר וְהָאֲחֵרִים. וּבְצֶדֶק. אֶצְטָרֵךְ לַעֲזוֹב, לִבְרוֹחַ מִפֹּה. וְאִם לֹא אֶעְזוֹב בְּעַצְמִי, בָּטוּחַ שֶׁהוּא, מִירְצָ'ה, יְגָרֵשׁ אוֹתִי.'

תָמִימִי לֹא נִרְדַם עַד הַבּוֹקֶר. חִיכָּה עַד שֶׁשָׁמַע אֶת מִירְצָ'ה חוֹזֵר מִמִשְׁמֶרֶת הַלַיְלָה. תָמִימִי, מָה יַעְשֶׂה עַכְשָׁו? אֲפִילוּ לִבְרוֹחַ אֵין לוֹ אוֹמֶץ. הוּא הִרְגִישׁ אֶת עַצְמוֹ מַסְמִיק מִבּוּשָׁה מִקְצֵה הַחוֹטֶם עַד קְצֵה הַזָנָב, מִקְצוֹת הַשְׂעָרוֹת עַד הָעֲצָמוֹת בִּפְנִים. חוֹם עוֹקְצָנִי פָּשַׁט בְּגוּפוֹ. הוּא שׁוּב הִתְחַבֵּא מִתַחַת לַמִיטָה.

מִירְצָ'ה עָמַד בְּפֶתַח הַחֶדֶר וְתָמַה בְּקוֹל: "שַׁעַר פָּתוּחַ, פָּתוּחַ דֶלֶת חֶדֶר, פָּתוּחַ חַשְׁמַל, פָּתוּחַ אָרוֹן. תָמִימִי, מָה זֶה קָרָה פֹּה?" וּכְשֶׁלֹא שָׁמַע תְשׁוּבָה קָרָא בְּבֶהָלָה: "תָמִימִי! תָמִימִי! אֵיפֹה אַתָה?"

תָמִימִי חָשַׁב שֶׁמִירְצָ'ה כּוֹעֵס עָלָיו וְנֶחְבָּא עוֹד יוֹתֵר עָמוֹק.

מִירְצָ'ה רָץ הַחוּצָה וְרָאָה אֶת גְבֶרֶת מַזָל נוֹתֶנֶת אוֹכֶל לְמַקְס הַגָדוֹל שֶׁלָהּ.

"אוּלַי רָאִית תָמִימִי שֶׁלִי?"

"לֹא! נֶעְלַם לְךָ? אֵיךְ יִתָכֵן?"

"זֶה גַנָבִים בָּאִים בַּלַיְלָה. גַנָבִים הֵם גַם תָמִימִי לָקְחוּ!"

"גַנָבִים?!" תָמְהָה גְבֶרֶת מַזָל, "הָיִיתִי שׁוֹמַעַת אֶת הַנְבִיחוֹת שֶׁלוֹ בַּלַיְלָה. הַשֵׁינָה שֶׁלִי קַלָה."

"לֹא לֹא. לֹא נוֹבֵח, תָמִימִי קְצָת הוּא..."

"זֶה רַע, אָדוֹן פָּאפּוֹ," אָמְרָה גְבֶרֶת מַזָל בְּצַעַר, "זֶה רַע מְאוֹד, גַנָבִים אֶצְלֵנוּ בַּשְׁכוּנָה. סְלִיחָה אָדוֹן פָּאפּוֹ, אֲנִי הוֹלֶכֶת לִתְפּוֹס אוֹתָם!"

וְהִיא מִיהֲרָה אֶל בֵּיתָהּ כְּכָל שֶׁרַגְלֶיהָ הַכְּבֵדוֹת אִיפְשְׁרוּ לָהּ, הֵרִימָה אֶת הַטֶלֶפוֹן וְחִיְגָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֶיהָ 100, לַמִשְׁטָרָה.

מִירְצָ'ה, בִּמְקוֹם לָלֶכֶת לִישׁוֹן אַחֲרֵי מִשְׁמֶרֶת הַלַיְלָה, יָצָא לְחַפֵּשׂ אֶת תָמִימִי. הוּא סָבַב בְּסִמְטָאוֹת הַשְׁכוּנָה וְקָרָא לוֹ בְּקוֹל רָם. אַחֲרֵי שָׁעָה חָזַר מְיוֹאָשׁ הַבַּיְתָה. בַּשַׁעַר הוּא פָּגַשׁ אֶת הַשׁוֹטֵר שֶׁגְבֶרֶת מַזָל הִזְמִינָה.

וְתָמִימִי? כָּל הַזְמַן הַזֶה הוּא עֲדַיִן נֶחְבָּא מִתַחַת לַמִיטָה.

~~~~